Monthly Archives

מאי 2016

לימודי האזרחות

על ידי | חינוך ומנהיגות, ללא קטגוריה, מדינת לאום | אין תגובות

הקדמה

מפריט שולי במערכת השעות של תלמיד התיכון, מקצוע לימודים זניח ונטול יוקרה, הולך מקצוע האזרחות וקונה לו מעמד של מקצוע מרכזי. תלמידי התיכון בישראל מחויבים כיום ללימודי אזרחות בהיקף כפול מזה שהיה עד לפני שנים ספורות. גם תלמידי חטיבת הביניים, ולעתים אף תלמידי בית הספר היסודי, לומדים כיום אזרחות – שלא כבעבר. הדור הבא של אזרחי ישראל מצטייד כיום, יותר מהדורות שקדמו לו, בכלי-ידע מועילים לקראת השתלבותו בחייה המורכבים של המדינה.

אולם, אליה וקוץ בה. התהליך המבורך מלווה בליקויים קשים. התחדשותו של מקצוע האזרחות, בדמות הכנתם של תוכנית ליבה, תוכניות לימודים וספרי לימוד, נעשתה בלי ליווי של דיון ציבורי הולם. כך הוענקה לקבוצה האידיאולוגית הדומיננטית באקדמיה הישראלית הזדמנות לעצב את המקצוע כרצונה, ולהשפיע השפעה ארוכת טווח על תודעתם של אזרחי ישראל ועל דמותה העתידה של המדינה. הכפלתו של היקף החומר בלימודי החובה באזרחות הובילה לכלילתם של נושאים שנויים במחלוקת, והטיפול בהם נעשה בדרך מגמתית. לאלו נלוותה מגמה של האחדת תוכני הלימוד בכל מערכות החינוך הממלכתי, מגמה שהובילה ליישור קו כללי עם צורכיהם האידיאולוגיים של בתי הספר הערביים.

מהו אפוא תפריטו האזרחי החדש של התלמיד הישראלי? הנה, תחילה, כמה דוגמאות בולטות.

  • הוא לומד שמדינת לאום היא רעיון בעייתי, ושהדגם הדמוקרטי האידיאלי, אם לא הבלעדי, הוא הדגם הליברלי הקיצוני המעדיף את הפרט על פני הכלל ואת הזכויות על פני החובות.
  • מתוך כך, הוא נחשף למסר שיש מתח בין היהדות והדמוקרטיה.
  • מוריו התרגלו כבר לראות כיצד שנה אחר שנה עוסקות בחינות הבגרות בהבלטה יתרה בפן הדמוקרטי של המדינה, ומזניחות את הצד היהודי שלה. כך, למשל, נושא זכויות אדם ואזרח, שהוא מרכיב בסיסי בתפיסה הליברלית, הוא הנושא היחיד שהופיע כחומר חובה לבחינה בכל 16 המיקודים לבחינות הבגרות שנערכו עד כה (כולל חורף תשס"ט). המורים יודעים שכדאי שהלימוד בכיתה יותאם למגמה זו.
  • בספר "להיות אזרחים בישראל – מדינה יהודית ודמוקרטית" לחטיבה העליונה שבהוצאת משרד החינוך, הספוג ברוח פוסט-לאומית, הוא נתקל בפרק שנכתב, באופן חריג, בידי מחבר שאינו איש המשרד. זהו הפרק על השסע היהודי-ערבי בישראל, והמחבר הוא ד"ר אסעד ע'אנם, לימים ממנסחי "מסמך החזון של הערבים הפלסטינים בישראל" הקורא לביטול יהודיותה של מדינת ישראל. בפרק זה נחשף התלמיד לתמונה היסטורית מעוותת, המתעלמת מחלקם של ערביי ישראל בהתפתחות השסע.
  • באותו ספר, בפרק על השסע האידיאולוגי בישראל, לומד התלמיד לדעת שהימין הישראלי הוא הצד היחיד המסכן את הדמוקרטיה ונוקט אלימות, ושרצח רבין הוא חלק בלתי נפרד מכך. כך גם בנושאים נוספים. למשל, ספרי הלימוד וההשתלמויות שמוריו מקבלים מכוונים את התלמיד להאמין שהעמדה הלגיטימית היחידה בשאלת האקטיביזם השיפוטי היא זו של השופט אהרן ברק.

אלו הם רק מקצת הממצאים שאנו מבקשים להביא לידיעת הציבור, ובפרט לידיעתם של מעצבי מדיניות החינוך בישראל. בעינינו, כפי שנסביר בהמשך, משמעותה של התמונה שממצאים אלו מציירים היא פגיעה עמוקה בארבעה ממדים: בחינוך הציוני, בחינוך הדמוקרטי, בחינוך לביקורתיות, ובסיכוי להפחתת המתח בין חלקי החברה הישראלית. נייר העמדה המלא, מאת ד"ר יצחק גייגר, מורה לאזרחות ולשעבר חבר ועדת המקצוע במשרד החינוך, פורס בהרחבה את תמונת המצב ומפרט מסקנות והמלצות. זהו נייר מקיף, מוער וממוסמך שאנו מקווים שיילמד בידי הנוגעים בדבר וישמש בסיס לדיון ציבורי. התקציר שלפנינו מציע את עיקרי הדברים.

מסמכים להורדה

         א.         ד"ר גייגר יצחק, נייר העמדה המלא בנושא לימודי האזרחות

         ב.         תקציר מנהלים, לימודי האזרחות .

          ג.          הטייה בהוראת האזרחות-דוגמאות בולטות

         ד.         עיקרי הדברים לדיון בועדת החינוך.

         ה.         הוראת האזרחות- מצגת לועדת החינוך

     ו.          דו"ח מעקב הוראת האזרחות 2012 מתוקן ל-  5.12.2012

ההליכים בכנסת

פרוטוקול ועדת החינוך מה-25.11.09

מן העיתונות, בעקבות פרסום נייר העמדה

"אינדוקטרינציה איננה חינוך למופת", הארץ, ד"ר יצחק גייגר, 21/09/10.

'עושה להם סדרת חינוך', News1,  דרור אידר, 06/09/2010

'משרד החינוך משכתב ספר באזרחות בשל "ביקורת רבה מדי על המדינה"', הארץ, אור קשתי,29/08/10:

חגית ששר, "האזרחות נגד הציונות". מקור ראשון 22.01.10

"לימודי האזרחות שמאלניים",  מורן זליקוביץ', YNET 25.11.09

"ועדת החינוך: לשנות את לימודי האזרחות", אפרת זמר, NRG 25.11.09

בן דרור ימיני, "מטמטמים את ילדינו", מעריב, 9.05.09

ישראל הראל,"המורה גדעון מלמד אזרחות". הארץ 30.04.09

שי אפרתי, "מנפלאות הדמוקרטיה הישראלית". אם תרצו 28.11.09

הספריה האלקטרונית- תוכניות לימודים

על ידי | דת ומדינה, מדינת לאום | אין תגובות
מחקרים

 

היסטוריה וזיכרון במערכת החינוך: הסכסוך הישראלי-ערבי בראי ספרי הלימוד להיסטוריה בישראל 1948-, 2000, אלי פודה 2002

 

מקומם של לימודי הציונות במערכת החינוך כיום, יובל וורגן, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 25.6.07

הוראת ההיסטוריה בארץ ובעולם, פרופ' יואב גלבר, המכון לאסטרטגיה ציונית, 2009

פוסט ציונות במערכת החינוך הממלכתית, ליאון גרשוביץ', המכון לאסטרטגיה ציונית, 2009

 

כנסת

 

פרוטוקול מישיבת ועדת החינוך בנושא החינוך הציוני, 18.12.06

 

מאמרי דעה

 

היסטוריה ידועה מראש, ד"ר משה צימרמן, פנים יולי 1998

ציונות אינה רק "לאומיות", פרופ' דן מכמן, פנים יולי 1998

 

על המהפכה השקטה במערכת החינוך, יורם חזוני, תכלת חורף תשס"א

 

לימודי אזרחות על ספסל הנאשמים, עדי ראונר, מכתב למערכת הארץ 2.12.09

 

חינוך ערכי- על דמוקרטיה וציונות בספרי הלימוד, ניר בומס, ישראל היום 6.1.10

 

הפוסט-ציונות היא בכלל פוסט-מפא"יניקיות, עמוס נוי 1.9.10

 

האם מערכת החינוך מנסה לגדל ילדים לאומנים?, תמר רותם, הארץ-גלריה 5.9.10

 

הליבה של הליבה, ידידיה שטרן, הארץ 8.9.10

חינוך לאינדוקטרינציה, מאמר המערכת, הארץ, 31.08.10

 

אזרחות למופת, בני נויברגר, הארץ 15.9.10

פטריוט ציוני גאה, צבי צמרת, הארץ 20.9.10

 

לא צריך ספר אזרחות, עידית רובין, הארץ 20.9.10

היסטוריה לא כהווייתה, צבי צמרת 25.10.10

 

כתבות

 

אזרחות זרה, עופרה לקס, בשבע 6.10.05

 

"יום הנכבה" של מערכת החינוך, אריק בנדר ואיתמר ענברי, nrg 22.7.07

 

בלחץ הימין, הסיר אתר של משרד החינוך אזכור לפליטים פלסטינים, אור קשתי, הארץ 18.3.10

 

זעם בוועדת מקצוע האזרחות עקב השינויים בספר הלימוד, אור קשתי, הארץ 1.9.10

 

משרד החינוך העביר את רובו של תקציב האזרחות ללימודי יהדות, אור קשתי, הארץ 5.9.10

האם מערכת החינוך מנסה לגדל ילדים לאומנים?, תמר רותם, הארץ 5.9.10

תלמידי תיכון יוצאים למאבק ללימוד ספר ההיסטוריה שכולל את הנרטיב הפלסטיני, אור קשתי 24.10.10

 אחרים

 

תוכנית אזרחות פעילה, אתר הקרן החדשה לישראל

אזרחות- לא מספיק, דו"ח פרויקט דמוקרטיה

 

הוראת האזרחות בשירות לאומנות צרה, ד"ר גדי ראוזנר, הבלוג של ד"ר אריה קיזל 30.8.10

 

על עיצוב הזיכרון בספרי לימוד בהיסטוריה לבתי הספר הערביים בישראל 1948-2008, ד"ר אריה קיזל 13.9.10

המועצה הפדגוגית בישראל

על ידי | חינוך ומנהיגות, מדינת לאום | אין תגובות

ד"ר צבי צמרת מסכם את תקופת כהונתו בתפקיד יושב ראש המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך תוך הצגת מספר כשלים מרכזיים במערכת החינוך הישראלית: התפקוד המוגבל של המזכירות הפדגוגית, הפוליטיזציה שמאחורי המקצוע תרבות ישראל, ריבוי המקצועות לבגרות, מעמד מקצועות היסוד ואופן הוראת האזרחות. מוצע להקים מועצה מרכזית לחינוך בדומה למודל של המועצה להשכלה גבוהה.

לנייר העמדה המלא

תכנית לימודים בדיפלומטיה ציבורית לתלמידי תיכון

על ידי | חינוך ומנהיגות, מדינת לאום | אין תגובות

זאב בן-שחר

 

  • אנו מגישים במסמך זה הצעה להטמעת תכנית לימודים בדיפלומטיה ציבורית במערכת החינוך העל-יסודית.
  • מטרת התכנית היא להקנות לתלמידי תיכון ידע תאורטי בדיפלומטיה ציבורית וארגז כלים מעשיים בתקשורת אפקטיבית. במהלך הלימודים ייחשפו תלמידים למגוון מקורות מידע אנושיים, טקסטואליים ומבוססי טכנולוגיה המציגים את דימויה של ישראל בעולם.
  • התוכנית שאנו מציעים נשענת על שתי רגליים: הרגל המקצועית-אובייקטיבית עוסקת בלימוד עקרונות תיאורטיים ויישומיים של דיפלומטיה ציבורית ומשלבת תכנים מתוך מקצועות כמו יחסים בינלאומיים, מדע המדינה, תקשורת וסוציולוגיה. הרגל הישראלית-סובייקטיבית עוסקת באתגרי ההסברה הישראלית, בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-ערבי, בהבנת מצבה הגאו-פוליטי של ישראל וכד'.
  • לאחר מאות הרצאות שנשאנו בנושא זה בפני אלפי סטודנטים בארץ ובחו"ל, אנו מעריכים כי אחת הסיבות לירידה במעמדה של ישראל בדעת הקהל העולמית, היא העדר האמונה בדרכה של הציונות. מצאנו כי תלמידי תיכון רבים אינם יודעים לבטא באופן חד וברור את זכותה של ישראל להתקיים, ורבים לא מבינים או משוכנעים בלגיטימיות של מדינות לאום בכלל, ובמדינת לאום לעם היהודי בפרט.
  • עליית חשיבותה של הדיפלומטיה הציבורית בעשורים האחרונים, קשורה בתהליכי גלובליזציה והתבססות עידן המידע והמדיה. עקב התפשטות טכנולוגיות תקשורת, עליית משקלה של דעת הקהל והשפעתם של ארגונים לא ממשלתיים, השחקנים המרכזיים בזירה הפוליטית, אינם עוד מנהיגים ונציגים רשמיים בלבד.
  • השחיקה בתדמיתה של ישראל בעולם והעמקתו של השיח האנטי-ישראלי, קוראים להרחבת הפעילות בשדה הדיפלומטיה הציבורית. פעילות מסוג זה, תוך תיאום בין משרד החינוך לבין משרד החוץ, הינה הכרחית להבטחת יציבותה של ישראל, ויש בה כדי להגן על עוצמתה החברתית-כלכלית.
  • ההכרה בחשיבותה של פעילות דיפלומטית ציבורית, הובילה מוסדות אקדמיים בארץ ובעולם לפיתוח של תוכניות לימוד בנושא וליישומן. כיום, דיפלומטיה ציבורית מהווה תחום לימודים מרכזי בתכניות אקדמיות לדיפלומטיה וממשל, תוך השקה לתחומי דעת כגון: יחסים בינלאומיים, יחסי ציבור ומדיניות ציבורית, מדע המדינה, תקשורת וסוציולוגיה. מוסדות להשכלה גבוהה בישראל כבר מיישמים המלצות של הוספת "אזרחים דיפלומטים" ויוזמות "אנשים לאנשים" ומציעים התמחויות בדיפלומטיה ציבורית במסלולי לימוד שונים.
  • אנו מאמינים כי לאור חשיבותה של הדיפלומטיה הציבורית להתנהלותה של מדינת ישראל בקרב עמי העולם, ומתוך הכרה בנחיצותם של כלי המשגה בהקשר של זהות יהודית וציונית, יש לשלב לימודים מתחום זה, בבתי הספר התיכוניים ובמוסדות להשכלה גבוהה גם יחד.
  • אנו סבורים כי תכנית הלימודים המוצעת בדיפלומטיה ציבורית, משתלבת היטב עם תכניות הלימודים הקיימות באזרחות ובהיסטוריה לחטיבה העליונה, ומעבה בהן יסודות לאומייםציוניים לצד תכנים אזרחייםדמוקרטיים.
  • מקור ההשראה למיזם זה, הוא תכנית ייחודית בדיפלומטיה ציבורית שהושקה ב-2003. ד"ר טל בן-שחר, מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת הרווארד ומהמרכז הבינתחומי בהרצליה, השיק את התכנית במסגרת עבודתו ב- ,The David Project אחד מארגוני ההסברה המרכזיים בקרב יהודי ארה"ב. מאז 2003, עברה התכנית שורת התאמות בהלימה לצרכי התלמיד ולדרישות המערכת.
  • בעשור האחרון, יושמה התכנית בקרב אלפי תלמידים, ביותר מ 100 בתי ספר תיכוניים יהודים בארה"ב, וכן בעשרות תכניות מטעם פרויקט "מסע", של הסוכנות היהודית ומדינת ישראל.
  • במקביל, בשנים האחרונות התנסו בלימודים אלה מאות ישראלים במוסדות חינוך פורמאליים כגון בית הספר הריאלי העברי בחיפה והמרכז הבינתחומי בהרצליה, וכן במסגרת תוכניות בחינוך הבלתי פורמאלי כמו "שגרירים צעירים" ומועצות נוער מקומיות.
  • התכנית המובאת בנייר זה הינה דינמית וגמישה – ניתן להרחיבה או לקצרה בהתאם לקהל התלמידים, שיקולי זמן ומבנה המערכת. ניתן לשלב תכנית זו כיחידת לימוד במסגרת מקצועות החובה כמו אזרחות ו/או היסטוריה. לחילופין, ניתן לשלבה כמגמת מקצוע בחינוך העל יסודי.
  • תכנית הלימודים המוצעת כוללת בין היתר:
    1. מושגי יסוד בדיפלומטיה ציבורית
    2. תכנים היסטוריים-לאומיים וגיאו-פוליטיים
    3. גישות שונות בהסברה ובמיתוג
    4. ארגז כלים בתקשורת בין אישית
    5. ארגז כלים טכנולוגי
    6. מיומנויות חשיבה מסדר גבוה
    7. עקרונות באקטיביזם קהילתי
  • התכנית נשענת על למידה מתוך התנסות ומשלבת סיורים לימודיים, השתתפות בכנסים אזוריים וכן מפגשים עם דמויות וגופים מן המציאות שמחוץ לכותלי ביה"ס.
  • הפגשתם של תלמידי המגמה עם עמיתים ממדינות אחרות, יש בה כדי לקדם רשת של קשרים אשר תשרת את מנהיגיו של הדור הבא. יתר על כן, מפגשים אלה אשר יתקיימו בעיקר על פלטפורמה טכנולוגית מתקדמת, יש להם גם פוטנציאל של שיתוף פעולה עם פיתוחי היי-טק מקדמי תקשורת המונים.
  • בין היתר, סוקר נייר זה גם את היתרונות בהטמעת התכנית בפריפריה, את יחסי ישראל והתפוצות ואת הקשר העמוק שבין עמיות יהודית לדיפלומטיה ציבורית.

לנייר העמדה המלא

נאמנות קקל לעקרונותיה לאור טיוטת ההסכם בינה לבין המדינה / עדי ארבל

על ידי | אדמות ציבוריות | אין תגובות

בתאריך ד' בסיוון תשס"ט, 27.05.09, ולקראת ישיבת דירקטוריון קק"ל שנערכה באותו יום, הובאה בפני חברי דירקטוריון קק"ל טיוטת ההסכם בין המדינה לקק"ל מיום כ"ז באייר תשס"ט, 21.05.09. בשל העובדה כי פרטי ההסכם הועברו לחברי הדירקטוריון רק ביום הישיבה, החליטו חברי הדירקטוריון אשר השתתפו בישיבה לדחות את הדיון בנושא. מועד חדש לישיבה נקבע ליום י' בסיוון תשס"ט, 2.06.09. ערב ישיבה זו,  הועברה טיוטת הסכם נוספת בין המדינה לקק"ל אשר לצורך חוות דעת זו, אינה שונה באופן מהותי מהטיוטה המקורית.[1][1]

המכון לאסטרטגיה ציונית רואה בהמשך פעילותה של קק"ל, בהתאם לעקרונות שנקבעו במסמכי היסוד של קק"ל, אינטרס ציוני מהמעלה הראשונה. לאור זאת, מבקש המכון להציג את חוות דעתו על טיוטת ההסכם בין קק"ל למדינה:

  1. בסעיף 1 של ההסכם נאמר כי קק"ל תומכת ברפורמה במינהל מקרקעי ישראל. כפי שכבר פורט בנייר עמדה אשר פורסם בחודש מאי 2009 מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית,[1][2] יש בהצעת הרפורמה בגרסתה הנוכחית כמה רכיבים הפוגעים בחזונה הציוני של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי. נייר עמדה זה כולל המלצות מפורטות לפתרון אותן בעיות, וזאת מבלי לפגוע במטרות הרפורמה.
  1. סעיף 2 קובע כי קק"ל "מסכימה לניהול קרקעותיה ע"י רשות המקרקעין… לרבות העברת בעלות בקרקע לידי החוכרים… באופן שיישמרו עקרונות קק"ל ביחס לקרקעותיה". סעיף זה עלול שלא לעמוד במבחן המציאות: בפני בית המשפט העליון עומדת עתירה כנגד ממ"י וקק"ל,[1][3] המבקשת כי ממ"י תחכיר את קרקעותיה של קק"ל בניגוד לעקרונות היסוד של קק"ל. בהסכם המוצע אין כל התייחסות לתרחיש שבו המצב המשפטי לא יאפשר לרשות לנהל את אדמותיה של קק"ל בהתאם לאותם העקרונות. במקרה כזה נמצא כי קק"ל תעמוד בפני שוקת שבורה, מכיוון שמצד אחד תהיה מחויבת להסכם זה, ומצד שני לא תוכל להמשיך ולנהל את אדמותיה בהתאם למטרותיה המקוריות כפי שפורטו בתזכיר ההתאגדות. על ההסכם לכלול התייחסות לתרחיש שכזה, כך שיובטח הסדר שלפיו תוכל קק"ל להמשיך ולפעול על פי עקרונותיה – אם באמצעות חקיקה מתאימה, ניהול עצמאי של קק"ל את נכסיה, ואם בכל דרך אחרת.
  1. סעיף 6.1 קובע כי: "כנגד העברת הבעלות למדינה… תעביר המדינה לבעלות קק"ל או חברת 'הימנותא' קרקע פנויה ובלתי מתוכננת באותו היקף בנגב ובגליל". סעיף זה בעייתי מכמה סיבות:
‏א.    יש לוודא כי הקרקע שתועבר לידי קק"ל תהיה קרקע הניתנת לפיתוח עתידי ולא קרקע הנמצאת באזורים שאינם בני-פיתוח, דוגמת שמורות טבע, מצוקים וכד'. סעיף 6.4, אשר קובע כי לפחות 90% אחוז מהקרקעות שיועברו לקק"ל יאותרו בדרום הנגב ובמרכזו, מחזק חשש זה. לא מיותר לציין כי גם אם ניתן יהיה לנצל שטחים אלה לטובת התיישבות, הסיכויים לכך הינם קלושים בשל הביקוש הנמוך להתיישב באזורים אלה.
‏ב.     קרקעות קק"ל מיועדות בין השאר לאפשר התיישבות יהודית. נהיר וברור לכל כי באזור עירוני במרכז הארץ שבו מקובלת שיטת הבנייה הרוויה, ניתן ליישב כמות גדולה יותר של תושבים מאשר בשטח בן אותו גודל בגליל או בנגב, המאופיין בדרך כלל בצורת התיישבות כפרית. לכן, את חילופי הקרקעות בין המדינה לקק"ל אין לעשות על בסיס דונם תמורת דונם, אלא על בסיס ערך כספי,המשקף באופן נכון יותר את פוטנציאל ההתיישבות בקרקע. לאור זאת, יש לתקן את ההסכם כך שחובת הנאמנות לנכסי האומה לא תיפגע.
‏ג.      חברת 'הימנותא' היא חברת בת של קק"ל ואינה מחויבת לעקרונות היסוד של קק"ל, וככזו יכולה למכור את קרקעותיה. למעשה, יש חשש כי קרקעות אשר נמצאות בקניין-עד עבור העם היהודי, יוחלפו בקרקעות אשר יהיו בבעלותה הזמנית של 'הימנותא', עד אשר יבחר מאן דהו למוכרן. לכן, אין לכלול את 'הימנותא' או כל צד שלישי אחר, בחילופי קרקעות בין מדינת ישראל לקק"ל.
  1. סעיף 12 קובע כי הסכם זה מהווה "תיקון לאמנה בין המדינה לקק"ל". בפועל ולאור כל האמור לעיל, הוא מהווה פגיעה במהות העקרונית של כתב האמנה המקורי הקובע, בין השאר, כי אדמות קק"ל ינוהלו בכפיפות לתזכיר ההתאגדות של הקרן הקיימת לישראל ולתקנותיה.
  1. סעיף 13 קובע כי "הצדדים מסכימים כי היועץ המשפטי לממשלה יכריע בכל חילוקי דעות הנוגעים לפרשנות ההסכם וליישומו". בהסכם רגיש מסוג זה, מינוי בא כוחו של אחד הצדדים, וכזה הוא היועץ המשפטי לממשלה ביחס למדינה, לשמש כבורר במחלוקות בין הצדדים, נוגד כל נורמה משפטית. מעבר לעובדה בלתי מתקבלת על הדעת זו, היועץ המשפטי הנוכחי כבר חיווה דעתו, בניגוד לחוות דעת אחרות בנושא, כי במצב המשפטי הנוכחי, קק"ל לא תוכל לנהל את אדמותיה בהתאם לעקרונות היסוד שעל פיהם הוקמה.[1][4]

לאור האמור לעיל, מומלץ בזאת לחברי דירקטוריון קק"ל לדחות את הצעת ההסכם הנוכחי בין המדינה לקק"ל, כל זאת עד אשר לא ייערכו בו השינויים הנדרשים. יתרה מכך, מחוות דעת משפטית אשר קיבלנו בנדון עולה כי בטרם יוחלט לאשר את ההסכם המוצע, על כל חבר דירקטוריון, ועל אחת כמה וכמה על כל חבר בהנהלה, לבדוק אם אישורו יהווה הפרה של חובתו כנאמן וכעובד ציבור ליישום מדיניות קק"ל בהתאם לעקרונותיה המקוריים.

בבליוגרפיה כללית

על ידי | ללא קטגוריה | אין תגובות

ביבליוגרפיה כללית בנושא הקרן הקיימת לישראל

 

גרייצר א', "המדיניות הקרקעית של הקרן הקיימת לישראל והשפעתה על הפיתוח העירוני בארץ ישראל בתקופת המנדט", ש' רייכמן ואחרים (עורכים),קרקע: קובץ עיונים לציון שמונים שנה לקרן הקיימת, ירושלים, 1983, ע"מ 70- 86.

כץ י', בחזית הקרקע- קרן קיימת לישראל בטרום מדינה, ירושלים , תשס"ב.

כץ י', והארץ לא תימכר לצמיתות- מורשת קרן קיימת לישראל והחלת עקרונותיה בחקיקה בישראל, המכון לחקר תולדות קרן קיימת לישראל בשיתוף עם הקתדרה ללימודי תולדות קרן קיימת לישראל ומפעליה באוניברסיטת בר אילן, תשס"ב.

מרקוביצקי י', רוח העמקים- מפעלות קק"ל כנדבך בבניין הבית הלאומי, 1920- 1936, משרד הביטחון- ההוצאה לאור תשס"ז- 2007.

קרק ר' (עורכת), גאולת הקרקע בארץ ישראל: רעיון ומעשה, ירושלים, 1990.

שירן א', חלקה של הקרן הקיימת לישראל בהתיישבות הביטחונית והפוליטית ערב מלחמת העצמאות, במהלך המלחמה ובסיומה, החוג לתולדות קק"ל וההתיישבות היהודית בארץ ישראל, 25, 1996.

ההליכים בכנסת

על ידי | אדמות ציבוריות | אין תגובות

לאחר תגובת המדינה, שניתנה כאמור במאי 2007, הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית[1] בה הוצע לעגן בחוק את העיקרון לפיו ממ"י מנהל את קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי. קרי, לעגן בחקיקה את ההתחייבות שקיבלה על עצמה המדינה באמנה משנת 1961. הצעת החוק זכתה להצלחה גדולה מאוד בקריאה טרומית (64 מול 16). הדיון בהצעת החוק עבר לועדת הכלכלה, בראשותו של ח"כ גלעד ארדן מהליכוד,  להכנה לקריאה ראשונה. עד היום נערכו שלושה דיונים בוועדה.

לאור הימשכות ההליכים, והמו"מ שנערך בין המדינה לקק"ל בנוגע לעיסקת חילופי קרקעות,  הועלתה לאחרונה הצעת חוק נוספת שבאה להסדיר את עסקת חילופי הקרקעות בין המדינה לקק"ל. להלן ההסדרים המרכזיים בהצעת החוק החדשה:

1)קק"ל תעביר לידי המדינה את נכסי המקרקעין שבבעלותה אשר הזכויות בהם הוקצו לצד ג' לפני כניסתו לתוקף של חוק זה (סעיף 2).

2)המדינה תעביר לקק"ל קרקעות פנויות בנגב (90% מהקרקעות בעסקה) בגליל וברמת  הגולן (10%) שבהם לא נעשתה הקצאת זכויות כלשהי (סעיף 3).

3)שטח המקרקעין שיועבר לקק"ל לא יקטן מסך שטח המקרקעין שהיה בידי קק"ל עובר לתחילת החוק (סעיפים 3.2 ו- 17.5).

4)קק"ל לא תקבל לידיה מקרקעין שמוגדרים מקרקעי ייעוד[2]  או קרקעות ציבוריות   אחרות, אגמים וכו'. העסקה כן תכלול מקרקעין המשמשים לשטחי מרעה (סעיפים 3.3 ו- 3.4).

5)קק"ל תקבל עבור העסקה תמורה בסך של 900 מיליון ₪ (סעיף 7). מספר החברים מטעם קק"ל במועצת מקרקעי ישראל יישאר ללא שינוי (סעיף 15).

לצפייה בהצעות החוק (נוסחRtf ):

       הצעת החוק מינהל מקרקעי ישראל התשס"ז-2007

      הצעת חוק חילופי מקרקעין התשס"ח-2008

[1] הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון- ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי) התשס"ז- 2007.

[2] סעיף 107 לחוק המקרקעין:

 "מקרקעי יעוד"  מקרקעי ציבור המיועדים לתועלת הציבור, והם

(1)     שפת הים, לרבות מקרקעין שבתחומי נמל;

(2)      נהרות, נחלים ותעלות וגדותיהם;

(3)     דרכים ומסילות ברזל, לרבות מקרקעין המשמשים תחנות של מסילות ברזל;

(4)     נמלי תעופה;

(5)     סוגים אחרים של מקרקעי ציבור שנקבעו בתקנות, באישור ועדת כלכלה    של הכנסת, כמקרקעי יעוד לענין פרק זה.

ההליכים בבג"ץ

על ידי | אדמות ציבוריות | אין תגובות

I) העתירות

בעקבות החלטת היועצת המשפטית של ממ"י, להקפיא את חילופי הקרקעות הפרטניים, יצא מכרז לשיווק מגרשים בגבעת מכוש בכרמיאל. במכרז נאמר מפורשות שמכיוון שמדובר בקרקעות קק"ל, המדינה מחויבת לפעול לפי האמנה ועל כן הקרקעות מיועדות ליהודים בלבד.

בעקבות מקרה זה הוגשו שלוש עתירות לבג"צ. העתירה הראשונה הייתה של משפחת אבו ריא שרצתה לרכוש מגרש בכרמיאל. על פי מסמכי בי-דין ומכתבים שנמסרו לצדדים, עולה הרושם שהמדינה פתרה את בעייתה של משפחת אבו ריא (כנראה באופן פרטני של חילוף קרקע).

אולם לבג"צ הוגשו שתי עתירות נוספות אשר תקפו את המדיניות הכללית של מינהל מקרקעי ישראל, להבדיל ממקרה בודד, לפיה מינהל מקרקעי ישראל מנהל את קרקעות קק"ל תוך הפליית האוכלוסיה הערבית.

למשל, ארגון עדאללה והאגודה לזכויות האזרח דורשים מבג"ץ לבטל את תקנה 27 לתקנות חובת מכרזים (להלן: "תקנת הפטור") המאפשרת למינהל מקרקעי ישראל (להלן: ממ"י) לפטור את הקרן הקיימת לישראל (להלן: קק"ל) ממכרז הנערך באופן הרגיל של מכרזים ציבוריים, ולערכו בהתאם לכתב האמנה החל בין במדינה לקק"ל. לשון התקנה:

"היתה עסקה במקרקעין של קק"ל טעונה מכרז לפי תקנות אלה, רשאי המנהל לערוך את המכרז באופן התואם את כתב האמנה שנכרת בין המדינה לבין קק"ל ביום ב' בכסלו התשכ"ב (28.11.1961)."

לצפייה בעתירות(נוסח PDF ):

העתירה של אבו ריא
העתירה של האגודה לזכויות האזרח
העתירה של עדאללה

מסקנת ביניים: העתירות נושאות אופי כללי ולא פרטני. הן תוקפות את ההסדר המשפטי משנות ה- 60 לפיה קרקעות קק"ל מנוהלות ע"י ממ"י בהתאם לתזכיר קק"ל, בטענה שהסדר זה אינו עומד בתנאי השוויון.

II) תשובת המדינה

המדינה, כמייצגת את מינהל מקרקעי ישראל, הגישה את תגובתה לבג"צ לאור הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה במאי 2007. עמדתה של המדינה היא שהעותרים צודקים, ואין אפשרות לקיים עוד את ההסדר המשפטי שנקבע בשנות ה-60, וניהול קרקעות קק"ל ע"י ממ"י באופן שבו יישמרו מטרות קק"ל, הן בלתי שוויוניות ומפלות. על כן דעתה של המדינה היא שיש לקבל את העתירות ולנהל את קרקעות קק"ל באופן שוויוני.

לצפייה בתשובת המדינה(נוסח PDF ):

תשובת המדינה

III) תשובת קק"ל

קק"ל, באמצעות משרד עורכי הדין ש. הורביץ, הגישה את תגובתה לבג"צ. במסמך ארוך ומעניין, פורסת קק"ל את טענותיה לפיהן יש לדחות את העתירות מחמת ההסדר המשפטי שקיים בין המדינה לקק"ל (האמנה), וקיומם של אינטרסים חשובים אחרים שמקיימים את ערך השוויון המהותי.

לצפייה בתשובת הקק"ל (נוסח PDF ) :

תשובת הקק"ל

IV) בקשת ההצטרפות של אנשי המכון

המכון לאסטרטגיה ציונית קידם מהלך לפיו תורמים מפורסמים יבקשו להצטרף להליך בבג"צ במטרה להביע את עמדתם לפיה זכותם תיפגע אם יתקבלו העתירות. המבקשים להצטרף הינם: פרופ' ישראל אומן, רא"ל (במיל') משה יעלון, מר דובי הלמן, פרופ' דוד קאסוטו, פרופ' שמחה יגל ופרופ' דוד קאסוטו.

לצפייה בבקשת ההצטרפות ותגובת הבג"צ(נוסח PDF ו-Word ):

בקשת ההצטרפות
תגובת הבג"צ

V) החלטות הבג"צ

ביום 24.9.07 נערך דיון בבג"צ בעתירות. יום לפני הדיון שלחה המדינה בקשה לדחיית הדיון במספר חודשים, בטענה שבינם לבין קק"ל נערך מו"מ לחילופי קרקעות. לטענת המדינה עסקה זו יכולה לפתור את הסוגייה שעלתה בעתירות.

בג"צ החליט לדחות את הדיון בשלושה חודשים, תוך שהוא קובע שההסדר הפרטיקולרי שהיה נוהג בעבר של חילופי קרקעות פרטניים ישוב על כנו למשלך שלושת החודשים ובתנאי- שהקרקעות שתקבל קק"ל יהיו באזורים שאינם מפותחים ואינן ניתנים לשיווק.

ביום 9.1.08, נעתר בג"צ לבקשת דחייה נוספת של שלושה חודשים. לפיכך, למדינה ולקק"ל יש ארכה עד ה- 3.4.08 להגיע להסדר חילופי קרקעות.

בהודעה של המדינה מיום 3.4.08 עולה שהמו"מ בין המדינה לקק"ל עלה על שרטון, ולכן אין מנוס מקביעת דיון בעניין. בג"צ קבע ביום 30.5.08 שיקבע דיון בתיק.

ביום 28.9.08 נערך דיון בסוגיה. קק"ל, על ידי בא-כוחם, עו"ד אלכס הרטמן, הציגה את העמדה לפיה יש לחזור להסדר שהיה נהוג לפני שנת 2004. פרקליטות המדינה טענה שיש למצוא הסדר כללי של חילופי קרקעות עקב הסרבול הבירוקראטי.

במהלך הדיון קבעו שופטי בג"צ, ואף כתבו זאת בהחלטתם, שהבעיה הפרטנית של משפחת אבו ריא נפתרה, והוסכם, גם על ידי העותרים, שכיום לא עומדת על הפרק בעיה כזאת של מישהו אחר. משמע- העניין העקרוני הוא שעומד על הפרק.

בהחלטה שנתנו שופטי בג"צ נקבע עוד שלכאורה היה ניתן למחוק את העתירות, אך יש לקבוע מדיניות כוללת בעניין ולכן הן נשארות בעינן. המדינה וקק"ל קיבלו עד סוף חודש ינואר 2009 בכדי להסדיר את עסקת חילופי הקרקעות. בינתיים לא נקבע מועד דיון חדש.

לצפייה בהחלטות הבג"צ והודעות המדינה(נוסח PDF ):

החלטה 9.1.08

החלטה 30.5.08

החלטה 24.9.07

החלטה 28.9.08

הודעה 3.1.08

הודעה 6.4.08

סקירה היסטורית

על ידי | אדמות ציבוריות | אין תגובות

רקע היסטורי ומשפטי

 עו"ד אריאל גלבוע

 

א. הקמת קק"ל

קק"ל הוקמה בשנת 1901 ע"י הקונגרס החמישי של התנועה הציונית בבזל. התנועה הציונית קבעה שהקרן תהיה פרטית והכנסותיה יגיעו בעיקר מכספי תורמים יהודים. מטרת התנועה הציונית הייתה שקק"ל תתקיים לנצח. מקור השם לקוח מפסוק במשנה- "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא". [1] עקרון על שנקבע ע"י קק"ל כבר מראשית דרכה, היה האיסור למכור קרקעות אלא להחכירם בלבד. עקרון זה מבוסס על הפסוק "והארץ לא תימכר לצמיתות". [2]

הרצל ראה בחזונו קרן פרטית של העם היהודי אשר תהיה שייכת לו ורק לו לנצח נצחים. הוא קבע שעל קק"ל "להיות קניין עד שאין לנגוע בו". עוד הוסיף ואמר חוזה המדינה: "העם יהיה לא רק המייסד של הרכוש לשם מטרה זו, אלא תמיד ותדיר גם בעליו. על ידי כך יימנע שימוש שרירותי, שלא כמטרות המייסד".

ב. קק"ל כזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית

קק"ל הינה זרוע מרכזית של ההסתדרות הציונית, המתפקדת בעיקר כגוף רוכש, מפתח ומיישב, של קרקעות בארץ ישראל. מעמדה של ההסתדרות הציונית הוכר רשמית לראשונה בכתב המנדט שנתן חבר הלאומים לבריטניה ב-24.2.1922.

הכרת מדינת ישראל, לכשהוקמה, בהסתדרות הציונית, היה בחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל, התשי"ג-1952 (להלן: חוק המעמד). עיקרו של חוק המעמד הוא הכרה בהסתדרות הציונית העולמית כגוף המוסמך, בין היתר, לפעול לטובת פיתוח הארץ ויישובה.

פעילותה של ההסתדרות הציונית הוסדרה, לפי הוראת חוק המעמד, בשתי אמנות. בתחילה, נכרתה אמנה בשנת 1954, ובהמשך, נכרתה אמנה שנייה אשר החליפה את הראשונה, בשנת 1979. אמנות אלו קובעות כי ייעוד ההסתדרות הציונית כולל:

א. התיישבות חקלאית;
ב. רכישת קרקע והכשרתה, ע"י ההסתדרות, קק"ל וקרן הייסוד.

ג. קק"ל- הסדרה משפטית:
קק"ל נרשמה כחברה פרטית באנגליה בשנת 1907. פעילותה המרכזית באותה תקופה הייתה רכישת קרקעות בארץ ישראל לצורך גאולתם עבור העם היהודי. בשנת 1920 נרשמה קק"ל כחברה זרה בארץ ישראל.

לאחר הקמת המדינה, נרשמה קק"ל כחברה ישראלית על פי הוראות חוק קק"ל התשי"ד-1953. החוק אינו קבע שקק"ל תהפוך לאורגן של המדינה. הוראותיו באות להסדיר את הרישום של קק"ל כחברה ישראלית ותו לא. יש לציין, שהכנסת ראתה צורך לחוקק את חוק קק"ל מתוך הכרה בחשיבות מעמדה של קק"ל, כפי שנהגה עם ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית.

במסגרת ההתאגדות כחברה ישראלית, נוסחו מסמכי היסוד של החברה, קרי, התזכיר והתקנון, בהתאם לפקודת החברות (החוק החל דאז). התזכיר אושר ע"י שר המשפטים. סע' 3 לתזכיר רלוונטי לענייננו, ולפיו:

סע' 3(א): "קק"ל מוסמכת לקנות, לרכוש בדרך חכירה/חליפין, לחכור או לרכוש זכות בכל דרך אחרת, קרקעות, יערות, זכות חזקה וכל זכות אחרת בנכסי נדל"ן ומקרקעין, המצויים בתחום שנקבע (תחום זה הוא שטח המצוי תחת שיפוט מדינת ישראל), לשם יישוב יהודים על הקרקעות והנכסים האמורים."

סע' 3(ג): "כספי קק"ל מיועדים להועיל במישרין או בעקיפין לבני דת, גזע או מוצא יהודי… מטרות הלוואי של קק"ל נועדו לשרת את מטרות היסוד של יישוב יהודים, ולסייע בביצועה."

בהמשך להתאגדות קק"ל כחברה ישראלית ולעיגון התאגדות זו בחוק קק"ל, פעילות קק"ל מול מדינת ישראל תואמה והוסדרה באמנה משנת 1961. בתאריך 28.11.1961 נחתמה אמנה המסדירה את העברת קרקעות קק"ל לניהול מינהל מקרקעי ישראל, בהתאם לחקיקה שגובשה באותה עת. האמנה קיבעה 3 עקרונות מרכזיים:

1.שמירת מעמד נפרד לקק"ל ולקרקעותיה (סע' ג'(6), (1) (16) לאמנה);
2.איסור מוחלט על מכירת קרקעות קק"ל (סע' א);
3.מחויבות ממ"י לנהל את מקרקעי קק"ל בכפוף לתזכיר קק"ל- קרי,
לשם יישוב יהודים. (סע' ג(4)).

אמנה זו היא הבסיס לשיתוף פעולה, כיום, בין המדינה לבין קק"ל בכל הנוגע לקרקעותיה. במסגרת האמנה הוסכם, כאמור, שניהול קרקעות קק"ל יהיה בידי מינהל מקרקעי ישראל, והמינהל יעביר לקק"ל את ההכנסות מהחוכרים והמשתכנים.

עוד נקבע באמנה כי לקק"ל תהיה נציגות של כמעט מחצית מהחברים במועצת מקרקעי ישראל, שהיא הגוף שאמור לפקח ולהתוות את מדיניות מינהל מקרקעי ישראל.

בכדי להבטיח את קיומם של שלושת העקרונות המרכזיים שפורטו לעיל, נכנסה האמנה לתוקף רק לאחר גמר חקיקת שלושה חוקים מרכזיים, שהתקבלו בעת ובעונה אחת, המסדירים את ניהול ואת מדיניות המקרקעין של מדינת ישראל:
1) חוק יסוד: מקרקעי ישראל
2) חוק מקרקעי ישראל התש"ך-1960
3) חוק מינהל מקרקעי ישראל התש"ך-1960.

העיקרון המנחה בשלושת החוקים לעיל הוא כי אין להעביר בעלות במקרקעי המדינה, ובקרקעות קק"ל, אלא ניתן להחכירן בלבד. כל העברת בעלות במקרקעי קק"ל, כפוף לאישורה (סע' 2 (7) לחוק מקרקעי ישראל).

מתוך דברי ההסבר לחוקים אלו, ומתוך הדיונים שקדמו לחקיקתם, עולה כי נקבע פוזיטיבית לשמר את עצמאותה של קק"ל כגוף נפרד ממדינת ישראל, ולא להלאים את קרקעותיה ולהופכן לקרקעות מדינה (כהצעת מפלגת מק"י, באותה תקופה). זאת בהתבסס על הרציונל, כי אלו קרקעות שרכישתן מומנה ע"י העם היהודי על תפוצותיו, ולכן עליה להיוותר בבעלותו, ולא לעבור לבעלות המדינה. בדברי ההסבר לחוק ממ"י נכתב, כי חוק ממ"י נועד להסדיר חוקית את יישום האמנה שבין המדינה לקק"ל.[3]יתרה מזאת, אמנה זו הוקראה ע"י שר האוצר בפני הכנסת, במעמד חקיקתם של החוקים דנן.[4] תפקידו של ממ"י ע"פ האמנה והחקיקה הקיימת, היא לנהל את מקרקעי ישראל. מקרקעי ישראל כוללים שלושה סוגי מקרקעין:
1) מקרקעי המדינה.
2) מקרקעי רשות הפיתוח.
3) מקרקעי קק"ל.

ההסדר החל לגבי מקרקעי קק"ל הוא הסדר פרטיקולרי בעל תנאים ייחודיים, המעוגנים באמנה שבין קק"ל למדינה. בכדי שניהול מקרקעי המדינה ייעשה, מטעמי יעילות, בידי גוף סטטטורי אחד, נעתרה קק"ל והסכימה להפקיד לניהולו של ממ"י את נכסי המקרקעין שבידה. אולם, בכדי להבטיח כי ניהול זה לא יחרוג ממטרות קק"ל ומהאינטרסים אליהם היא מחויבת מעצם קיומה ומכוח מטרות היווסדה, עיגנה קק"ל את אופן ניהול קרקעותיה באמנה, המהווה הסכם מחייב בין המדינה לקק"ל.
סע' ג(17)-(18) לאמנה הוא סע' יציאה- ביטול ההתקשרות. עילות הביטול הן אם אחד הצדדים לאמנה מעוניין בכך. עילה שנייה היא אם יתבטל או ישונה ח"י: מקרקעי ישראל, רשאית קק"ל לבטל את ההתקשרות עם המדינה ולבטל את ההסדר המסמיך את ממ"י לנהל את קרקעותיה.

ד. קרקעות קק"ל

שטח מדינת ישראל הוא כ- 22 מיליון דונם. מינהל מקרקעי ישראל מנהל כ- 93.5% משטח זה. בידי קק"ל מצויים כיום כ- 2.564 מיליון דונם, המהווים 13.1% מכלל הקרקעות המוסדרות שבניהול ממ"י. חשוב לציין, שקרקעות קק"ל מנוהלות ע"י ממ"י, אולם הבעלות עליהן נשארה בידי קק"ל.

I) היקף הקרקעות בבעלות קק"ל בעת הקמת המדינה
לפי סקירת הספרות הרלוונטית בנושא, בעת הקמת המדינה היו בבעלות קק"ל קרוב למיליון דונם (954,843 אלף דונם). קרקעות אלו נרכשו ע"י כספים של תורמים יהודים, מבעלי קרקעות ערבים, קרקעות בבעלות המנדט הבריטי וכיוצ"ב). קרקעות אלו הניחו את התשתית למפעל הציוני.

II) היקף הקרקעות שהמדינה מכרה לקק"ל לאחר הקמת המדינה (עסקאות המיליון הראשון והשני)
לאחר קום המדינה נערכו שני עסקאות גדולות של מכירת קרקע בין המדינה לקק"ל. קק"ל רכשה מרשות הפיתוח (הגוף האחראי על רכוש נפקדים- כלומר, רכוש ערבי שננטש בעקבות מלחמת השחרור), סך קרקעות שהגיע בסופו של דבר ל- 1.35 מיליון דונם.
העסקאות כונו המיליון הראשון והשני, כשבפועל רק העסקה הראשונה מומשה במלואה, ואילו השנייה, מסיבות מגוונות, מומשה רק בחלקה.
ויכוח היסטורי, שמלווה היום את הדיון הציבורי, ניטש סביב התמורה ששולמה למדינה ע"י קק"ל עבור אותם הקרקעות. הטענה איתה יש להתמודד היא האם הקרקעות נמכרו במחיר שוק מלא, או שמא דובר במחיר נמוך מן הרגיל שנועד לצורך העברת קרקעות לקק"ל בכדי שיועברו לעם היהודי.
לאור המחקר ההיסטורי בתחום, ניתן לתמוך את הטענה שהמחיר ששולם למדינה ע"י קק"ל עבור הקרקעות היו במחיר שוק מלא. רוב הקרקעות נמכרו במחיר של 18.25 לירות ארץ ישראל בממוצע לדונם. לפי החוקר ארנון גולן, מחיר זה נמצא בטווח מחירי העסקאות של אותה התקופה שהיה בין 12 ל- 28 לירות לדונם.
יש לציין שמחיר קרקע עירונית בתל אביב שונה מקרקע חקלאית בפריפריה. בנוסף, לאור הכמות האדירה של הקרקעות, ובעיית התיעוד ההיסטורי, אין בנמצא תשובה חדה וברורה לסוגיה.

III) חילופי קרקעות
לאור העיקרון של קק"ל לפיה יוחכרו קרקעותיה ליישוב יהודים בלבד, התפתחה פרקטיקה, בין קק"ל למינהל מקרקעי ישראל, לפיה כל מגרש של קק"ל שנחכר ע"י חוכר לא-יהודי הועבר לבעלות המדינה, כשבתמורה קיבלה קק"ל מגרש שווה ערך, הן בגודל השטח והן בערך הכספי, במקום אחר.

פרקטיקה זו התנהלה בשקט, ללא כל הד ציבורי. במצב דברים זה יכלה המדינה לשמור על עיקרון השוויון מחד, ולשמור על מחויבותה לקק"ל לכבד את האמנה שנכרתה ביניהן.

בחודש מאי 2004 מינתה הממשלה ועדה לבחינת רפורמה במינהל מקרקעי ישראל (ועדת גדיש). הוועדה הגישה את המלצותיה בדצמבר 2004 והן אושרו בממשלה ביוני 2005. עיקרי המלצות הוועדה הנוגעים לעניינו הן:
א. הקטנת החיכוך בין האזרחים למינהל ע"י הקניית בעלות על הקרקע בבנייה רוויה. על מנת להשיג מטרה זו יש להחיל דין אחד על בעלית הזכויות בכל מקרקעי ישראל- המדינה, רשות הפיתוח וקק"ל.
ב. יש לשאת ולתת עם קק"ל על העברת הבעלות בקרקעות קק"ל העירוניות שיש בהן זכויות לצדדים שלישיים במדינה.

מסקנת ביניים- ועדת גדיש המליצה שיש לערוך עם קק"ל עסקת חילופי קרקעות גדולה. בעקבות המלצה זו, החליטה היועצת המשפטית של מינהל מקרקעי ישראל, להפסיק עם הפרקטיקה של חילופי הקרקעות שנהגה עד אז, כפי שפורט לעיל, משום שיש לערוך עסקה גדולה של חילופי קרקעות שבה יידונו כל ההסדרים הכספיים.

שיקול נוסף להפסקת הפרקטיקה של חילופי הקרקעות היה הרצון למנוע מצב שבו מוחלפות לאזרח הבעלויות על הקרקע עליו הוא יושב. לדוגמא- אזרח שחכר קרקע של המדינה, עלול להתעורר יום אחד ולגלות שהוא תחת בעלות של קק"ל עקב חילוף קרקע במקום אחר.