All Posts By

Miri Shalem

התליית זכויות בחובות במדינות דמוקרטיות

על ידי | אחרונים, ללא קטגוריה, מדינת לאום
במחקר זה חתרנו לגלות את מידת התלות הקיימת במדינות דמוקרטיות בין הענקת זכויות לדרישת חובות אזרחיות. התמקדנו בשלוש סוגיות של זכויות אדם העומדות בלב פולמוס ציבורי הן בישראל והן ברחבי העולם הליברלי, ואלו הן: הדרישה לנאמנות כתנאי לאזרחות, הגבלת זכות ההצבעה של אסירים והחלת חובת שירות צבאי/ לאומי בקרב אוכלוסיות המסתייגות מהשתתפות במאמץ הלאומי מסיבות שונות (דת, אידיאולוגיה ועוד). הסקירה עולה בבירור כי ישראל עומדת בשורה אחת עם דמוקרטיות חופשיות מבחינת האיזון שהיא מקיימת בין הבטחת אינטרסים לאומיים ושמירה על חירויות הפרט, ואף משתייכת לקבוצת המדינות הנוטות להתחשב יותר בחירויות הפרט, הן בסוגיית זכות הבחירה של אסירים והן בסוגיית הגיוס. מעבר לכך, הממצאים מעידים על כך שיש צורך בהסתכלות מחודשת על שיח זכויות האדם ובמיוחד – העמדה של שיח חובות מנגד.

אכיפת החוק ביהודה ושומרון

על ידי | ללא קטגוריה

מחקר זה בדק את אופן אכיפת החוק ביו"ש בשלושה מקרי בוחן: אכיפת דיני הבנייה, אכיפת דיני המים ואכיפת חוקי התעבורה.  המחקר מציג את המציאות בשטח, בעיקר על פי דו"חות מבקר המדינה שנכתבו על הנושא, ומסביר את הבעיות בנושא ואת הקשרן הרחב.

למחקר המלא…

דמוקרטיה בדילמה – אמצעים למאבק בטרור

על ידי | אחרונים, ללא קטגוריה, מדינת לאום | אין תגובות

מחקר חדש קובע: ישראל אינה חורגת מאומות העולם בנקיטת אמצעים נגד הטרור. בסקירה מקיפה, חוקר המכון עמית איזנמן משווה בין ישראל לארגון המדינות המתועשות בשימושן בשלשה כלים מרכזיים: שלילת אזרחות, הריסת בתים וסיכולים ממוקדים. מהמחקר עולה שסיכולים ממוקדים ושלילה אזרחות הינם פרקטיקות נופוצות למדי בלוחמה בטרור ברחבי העולם. גם להריסת בתים, שלכאורה ייחודית לישראל, ניתן למצוא הקבלות עקרוניות.

למחקר המלא…

שוברים שתיקה

על ידי | אחרונים, ללא קטגוריה | אין תגובות

במחקר אברום תומר מנתח מאה עדויות שפרסמו 'שוברים שתיקה' במהלך השנים ומוכיח למה, גם אם לוקחים את טענות הארגון ברצינות, אין מה ללמוד מהן על התנהגות חיילי צה"ל. בין השאר המחקר מציין את היעדר ההקשר, חוסר ההבנה של הסיטואציה המבצעית והטעיות אחרות בגוף העדויות, ובעיקר בהצגתן בדוחות 'שוברים שתיקה'.

למחקר המלא…

ריבוי כשרויות

על ידי | אחרונים, דת ומדינה, ללא קטגוריה | אין תגובות

ריבוי כשרויות בישראל

מחקר זה בוחן את תופעת ריבוי הכשרויות בשוק מצרכי המזון המיוצרים בישראל. מטרת המחקר היא לאמוד את היקף התופעה ולהסיק מן הממצאים לגבי מידת הרלוונטיות של כשרות הרבנות הראשית ליצרני המזון. הממצאים מצביעים באופן מובהק על נכונותם הגבוהה של יצרני מזון בישראל לרכוש הכשרים פרטיים מעבר לכשרות הרבנית המחויבת מכוח החוק, חרף העלויות הנוספות הכרוכות בכך.
מצאנו עוד כי במקרים רבים תפקודה של הרבנות הראשית אינו אפקטיבי או נעדר ערך מוסף מבחינה כשרותית.

למחקר המלא…

התפתחות הפריון הכולל בארץ ישראל

על ידי | אחרונים, בחדשות, ללא קטגוריה | אין תגובות

כיצד הפך השד הדמוגרפי לנס הדמוגרפי?

מעת לעת נשמעת הטענה בקרב חוקרים וקובעי מדיניות כי קצב הגידול של האוכלוסייה הערבית בין הירדן לים כפול מזה של האוכלוסייה היהודית, דבר שיביא למחיקת הרוב היהודי בעתיד הלא רחוק. חשש זה, המוכר בשמו: "השד הדמוגרפי", עומד במרכז מחלוקת בקרב דמוגרפים שונים ומעורר ויכוח עז בשיח הציבורי והאקדמי בישראל. במסמך זה חתרנו להרכיב תמונה מדויקת של המציאות הדמוגרפית בישראל ולעמוד על ממדיו האמתיים של האיום הדמוגרפי.
מצאנו כי נתוני הפריון לא רק שאינם תומכים בחשש מ"השד הדמוגרפי" אלא מעידים על התרחשותו של מהפך דמוגרפי לטובת האוכלוסייה היהודית כתוצאה מגידול ברמת הפריון הכולל. גידול זה צפוי להימשך גם בעתיד, אם כי בקצב מואט יותר.

למחקר המלא

חוק ההדחה

על ידי | אחרונים, בחדשות, חוקה, ללא קטגוריה, מדינת לאום | אין תגובות

ב-20 ביולי 2016 הכנסת אישרה סופית את  "חוק ההדחה", על פיו חבר כנסת מכהן יודח מתפקידו אם ועדת הכנסת קבעה, ברוב של שלושה רבעים מחבריה, כי הסית לגזענות או תמך במאבק מזוין נגד מדינת ישראל.[1] חוק זה עורר את מחאתם של חברי אופוזיציה רבים ושל ארגונים מסוימים דוגמת עדאלה (המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל) המציגים עצמם כדואגים לזכויות המיעוטים בישראל. לטענתם, החוק מהווה פגיעה אנושה בערכי הדמוקרטיה וכל מטרתו היא להדיח חברי כנסת ערבים.

על מנת לנסות להכריע בסוגיה, בחרנו ללמוד על הנעשה במדינות בעלות אופי ומשטר דומה למדינת ישראל – מדינות לאום דמוקרטיות. לצורך כך, המחקר המובא להלן בחן את הטלת מגבלות על מפלגות וחברי פרלמנט בקרב 12 מדינות דמוקרטיות החברות ב-OECD בדומה למדינת ישראל. המחקר סקר את קיומם החוקי ומימושם בפועל הן של אמצעים מניעתיים המגבילים את הקמתן או רישומן של מפלגות בהתמודדות לבחירות, והן אמצעים רטרואקטיביים הכוללים פירוק או פסילת מפלגה לאחר שכבר הוקמה וכן השעיה או הדחה של חבר פרלמנט מכהן.

פרסום זה מהווה מחקר משלים לשני מחקרים רלוונטיים לנושא בהוצאת מרכז המחקר והמידע של הכנסת (להלן: הממ"מ) שנערכו בשנים 2006 ו-2016 ומתבסס בין היתר גם על נתוניהם.

מן הממצאים של מחקר זה עולה תמונה ברורה:

אף לא מדינה אחת אפשרה לאזרחיה את מלוא הזכות לבחור ולהיבחר ללא הגבלות בפועל.

  • 6 מבין 12 המדינות הנבדקות מטילות הגבלות על רישום מפלגות.
  • 9 מבין 12 המדינות מאפשרות השעיה או הוצאה של מפלגה מחוץ לחוק.
  • 5 מתוך 12 המדינות אף מאפשרות את השעייתו או הדחתו של חבר פרלמנט, שלא כחלק מהליך פלילי.

מצירוף ממצאי מחקר זה עם הממצאים של שני מחקרי הממ"מ מ-2006 ו-2016 עולה כי:

  • 15 מתוך 28 המדינות שנבדקו מטילות מגבלות על פעילותן של מפלגות פוליטיות.
  • 15 מתוך 28 המדינות שנבדקו מאפשרות השעיה או הוצאה של מפלגה מחוץ לחוק.
  • 8 מתוך 24 המדינות שנבדקו נוקטות בהדחה או השעיה של חבר פרלמנט בגין התנהגויות שונות, שלא כחלק מהליך פלילי.

מסיכום כולל של שלושת המחקרים ניתן ללמוד על קיומן של הגבלות מהותיות על פעילות פוליטית (של מפלגות בעיקר) ברמות חומרה שונות תוך שימוש בהליכים משפטיים וחוקתיים מגוונים. במבט משווה על ההסדרים הקיימים במדינות שונות, "חוק ההדחה" הוא גרסה ייחודית בהשוואה למקבילותיו בעולם. עם זאת, בהתחשב בהתעלמות בפועל של בית המשפט העליון מהחקיקה הקיימת, ובהינתן הנסיבות המגבילות והמחמירות על הפעלתו, הוא משמש כמנגנון הגנה לגיטימי, ויש שיטענו אף נדרש, ליצירת איזון ראוי בין חופש הביטוי ליציבות המשטר הדמוקרטי.

[1] יהונתן ליס, הכנסת אישרה סופית את חוק ההדחה, הארץ, 20  ביולי 2016.

http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.3012485

למחקר המלא…

הפקעת קידושין

על ידי | אחרונים, בחדשות, דת ומדינה, ללא קטגוריה | אין תגובות

נייר עמדה זה מבקש להציג הצעת חוק שתביא לפתרון הבעיה של מקרי עגינות הנובעים מסירובו של האיש לתת לאשתו גט, או מסירובה של האישה לקבל גט, ובכך לשחרר אותם מקשר שהם אינם רוצים בו. הצעת החוק נסמכת על מנגנון שהוצע בתלמוד הבבלי כאמצעי שמאפשר לבית הדין, במקרים חמורים, לבטל את התוקף של אקט הקידושין שקשר מלכתחילה את בני הזוג זה לזו. מנגנון זה מכונה – הפקעת קידושין.

כפי שיוצג במסמך, הסמכות להפקיע קידושין נתונה לא רק בידו של בית הדין אלא גם בידיו של "הקהל". כלומר, גם לקהילה שבתוכה חיים בני הזוג ישנה הרשות להחליט על החלתה של "הפקעת קידושין", במקרים הראויים לכך לפי דעת בני הקהילה. במציאות המודרנית היכולת לקבל החלטות בשם "הקהל" מסורה בידי הכנסת. המלצתו המרכזית של פרופ' ברכיהו ליפשיץ,[1] מחבר מסמך זה, היא שהמציאות הקשה של עגינות הנוצרת עקב סרבנות הגט צריכה להוביל לחקיקה בכנסת שתקבע את השימוש ב"הפקעת קידושין" כדרך לפתרון הבעיה ולהצלת הנשים ממצוקתן.

למחקר המלא…

סקר הציונות

על ידי | ארכיון, בחדשות, מדינת לאום | אין תגובות

סקר הציונות הגדול

המכון לאסטרטגיה ציונית, פסטיבל "לא בשמיים", מועצה אזורית גליל עליון גאים להציג את סקר הציונות הגדול.

על פי ממצאי הסקר, 45% מהישראלים מגדירים את זהותם קודם כל כ"יהודים", לעומת 31.2% שמגדירים את עצמם קודם כ"ישראלים".

ארבעה מכול חמישה ישראלים (81.9%) סבורים ש"הציונות לא הסתיימה עם הקמת המדינה". 61% סבורים ש"הכי ציוני" הוא מי שבחר לעלות לישראל. מרבית משתתפי הסקר (61.7%) סבורים שציונות משמעותה מגורים בישראל. ​אילו היה צריך להקים את מדינת ישראל במקום אחר, שליש מהישראלים, רובם גברים, היו בוחרים באמריקה כיעד להקמת מדינת ישראל, לעומת הנשים שהיו בוחרות באירופה.

הסקר התייחס גם ליחסי עדות ותרבויות בישראל. 41% מהמשיבים חושבים שתרומתם של בני עדות המזרח לבניין הציוני זהה לזו של יהודי אירופה. לעומת זאת רוב גדול (75.8%) סבור כי אבות הציונות  התנשאו כלפי המזרחים.

מי הקבוצה שהכי מאיימת על  המשך קיומה של מדינה ישראל כמדינה ציונית? 36.9% חושבים שהחברה הערבית היא המאיימת ביותר, 23.8% מצביעים על כך שהחרדים הם המאיימים ביותר, ונתון כמעט זהה (23.2%) חושבים שהשמאלנים המאיימים ביותר על מדינת ישראל כמדינה ציונית, מיעוט קטן חושב שהמתנחלים (8.6%) ובעלי ההון 7.5%) הם האיום המרכזי. 62.3% סבורים שהחרדים עוינים היום את הציונות יותר מאשר בעבר.

הסקר נערך ע"י חברת IPSOS  והשתתפו בו 509 אנשים בני 18 ומעלה.

לממצאים המלאים של הסקר

 

 

מחקר משווה סמלים לאומיים

על ידי | אחרונים | אין תגובות

מחקר משווה: דגל, סמל והמנון במדינות לאום דמוקרטיות

כתיבה: אלמוג תורג'מן, עריכה: נועה לזימי ועדי ארבל, סיוע מחקרי: עומר אריכא

פעמים רבות ובהקשרים שונים נשמעות טענות כנגד מדינת ישראל כי סמליה הלאומיים: הדגל, הסמל וההמנון הם בעלי אופי מפלה כלפי המיעוטים החיים בארץ ובפרט המיעוט הערבי. המאפיינים היהודיים הפרטיקולריים המופיעים בהמנון המדינה, בדגלה ובסמלה הרשמי מעוררים את התנגדותם של חלקים מסוימים בציבור הישראלי ושל ארגונים שונים דוגמת עדאלה (המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל) המציגים עצמם כדואגים לזכויות המיעוטים בישראל. ארגון עדאלה הגדיל לעשות ואף מגדיר את "חוק הדגל והסמל" אשר אושר בשנת 1949 על ידי כנסת ישראל ואשר בשנת 2004 הוחלט כי יכלול גם את המנון המדינה, כחוק מפלה. על מנת לנסות להכריע בסוגיה, בחרנו ללמוד על הנעשה במדינות בעלות אופי ומשטר דומה למדינת ישראל – מדינות לאום הדוגלות בעקרונות הדמוקרטיה. לצורך כך, המחקר המובא להלן בחן את השימוש בסמליים לאומיים בקרב 32 מדינות דמוקרטיות מפותחות החברות ב- OECDבדומה למדינת ישראל. ההשוואה נערכה אל מול דגלים, סמלים והמנונים לאומיים של מדינות אלו. מן הממצאים עולה תמונה חד משמעית: ברוב המכריע של המדינות שנבחנו יש שימוש בסמלים לאומיים המבטאים מורשת דתית, אתנית או לאומית של מקימי האומה. להלן עיקרי הממצאים:

• 30 מתוך 32 מדינות אינן הומוגניות מבחינה דתית, דהיינו הקבוצה הדתית הדומיננטית אינה מהווה יותר מ-90% מקרב האוכלוסייה. רק 13 מדינות הומוגניות מבחינה אתנית.
• ב-28 מתוך 32 מדינות, המנון המדינה כולל מילים הנושאות אופי דתי, לאומי או אתני.
• ב-26 מתוך 32 מדינות, סמל המדינה הינו בעל זיקה דתית או לאומית. ב-11 מקרים הסמל נושא צלב או סהר.
• ב-25 מתוך 32 מדינות, דגל המדינה כולל מרכיבים דתיים בעלי זיקה ללאום המייסד, לדת או מולדת היסטורית. ב-11 מקרים הדגל נושא צלב או סהר.
מכל אלה ניתן לראות בבירור כי מדינת ישראל אינה יוצאת דופן בבחירת סמליה הלאומיים. למעשה, השימוש של ישראל בסמלים הלקוחים מתוך ההיסטוריה והמורשת היהודית מהווה ביטוי של מסורת אוניברסלית ארוכת שנים אשר אין בה כדי להעיד על אפליה או הדרה של מיעוטים החיים בישראל.

…למחקר המלא

שינוי גודל גופנים
ניגודיות