Category

מדינת לאום

סקר הציונות

על ידי | ארכיון, בחדשות, מדינת לאום | אין תגובות

סקר הציונות הגדול

המכון לאסטרטגיה ציונית, פסטיבל "לא בשמיים", מועצה אזורית גליל עליון גאים להציג את סקר הציונות הגדול.

על פי ממצאי הסקר, 45% מהישראלים מגדירים את זהותם קודם כל כ"יהודים", לעומת 31.2% שמגדירים את עצמם קודם כ"ישראלים".

ארבעה מכול חמישה ישראלים (81.9%) סבורים ש"הציונות לא הסתיימה עם הקמת המדינה". 61% סבורים ש"הכי ציוני" הוא מי שבחר לעלות לישראל. מרבית משתתפי הסקר (61.7%) סבורים שציונות משמעותה מגורים בישראל. ​אילו היה צריך להקים את מדינת ישראל במקום אחר, שליש מהישראלים, רובם גברים, היו בוחרים באמריקה כיעד להקמת מדינת ישראל, לעומת הנשים שהיו בוחרות באירופה.

הסקר התייחס גם ליחסי עדות ותרבויות בישראל. 41% מהמשיבים חושבים שתרומתם של בני עדות המזרח לבניין הציוני זהה לזו של יהודי אירופה. לעומת זאת רוב גדול (75.8%) סבור כי אבות הציונות  התנשאו כלפי המזרחים.

מי הקבוצה שהכי מאיימת על  המשך קיומה של מדינה ישראל כמדינה ציונית? 36.9% חושבים שהחברה הערבית היא המאיימת ביותר, 23.8% מצביעים על כך שהחרדים הם המאיימים ביותר, ונתון כמעט זהה (23.2%) חושבים שהשמאלנים המאיימים ביותר על מדינת ישראל כמדינה ציונית, מיעוט קטן חושב שהמתנחלים (8.6%) ובעלי ההון 7.5%) הם האיום המרכזי. 62.3% סבורים שהחרדים עוינים היום את הציונות יותר מאשר בעבר.

הסקר נערך ע"י חברת IPSOS  והשתתפו בו 509 אנשים בני 18 ומעלה.

לממצאים המלאים של הסקר

 

 

ארגון עדאלה נגד מדינת ישראל

על ידי | אחרונים, בחדשות, מדינת לאום | אין תגובות

תקציר

מאז הקמתה ביולי 2005, מבקשת תנועת ה-BDS לקדם חרמות, מניעת השקעות והטלת עיצומים על מדינת ישראל במטרה לשלול את קיומה כמדינה יהודית. חלק משמעותי באסטרטגיה של תנועת ה-BDS היא הפיכתה של ישראל למדינה מצורעת בעולם באמצעות הצגתה כמדינת אפרטהייד המפלה את אזרחיה הערבים באופן מכוון וממוסד.

עדאלה מידעון
אחד הגופים התורמים לתעמולה זו הוא דווקא ארגון ישראלי, עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, אשר טוען באופן עקבי כי מדינת ישראל מקדמת מדיניות מפלה נגד אזרחי ישראל הערבים. להוכחת טיעון זה, הקים עדאלה "מאגר מידע" הכולל 57 חוקים המפלים לטענתם את אוכלוסיית ישראל הערבית.
דוח זה סוקר באופן פרטני את רשימת החוקים שפורסמו באתר עדאלה, ובוחן האם יש ממש בטענות הארגון לקיומה של אפליה נגד אזרחי ישראל הערבים. ממצאי הדוח מראים כי עדאלה בחר לנקוט באסטרטגיה של סילוף המציאות ופרשנות מוטה במטרה להציג את ישראל כמדינה בעלת עשרות חוקים מפלים.
ממצאי הדוח, המובאים באופן מפורט בפרק הסיכום, מראים באופן ברור כי טענות ארגון עדאלה משוללות כל יסוד בשל כמה גורמים מרכזיים:

א. רובם הגדול של החוקים ברשימה (53 מתוך 57) אינם מתייחסים כלל למוצאם של אזרחי המדינה, ואלה שכן, עושים זאת במטרה למנוע אפליה. כך למשל, פקודת סדרי השלטון והמשפט המגדירה את ימי המנוחה וכן חוק השימוש בתאריך עברי, מחריגים מפורשות מוסדות ורשויות המשרתות אוכלוסיות לא יהודיות וקובעים עבורן הסדרים המתאימים לצרכיהן.

ב. ב-21 מקרים, טענות עדאלה לאפליה נובעות מעמדתו הקיצונית של הארגון השוללת את אופייה של מדינת ישראל כמדינת לאום בכלל וכמדינת הלאום של העם היהודי בפרט. לדוגמא, חוק יד יצחק בן-צבי מוגדר כחוק מפלה משום שהמוסד נועד לקדם מטרות ציוניות.

ג. ל-18 חוקים ישנן מקבילות בדמוקרטיות מערביות. לדוגמא, על פי עדאלה, חוק הדגל הינו חוק מפלה. על בסיס טענה מופרכת זו ניתן לטעון שכל מדינה הנושאת צלב על דגלה הינה מדינה המפלה את המיעוטים בתוכה שאינם נוצרים. השוואה מעמיקה יותר בין החוקים מצאה לעתים קרובות כי דווקא החקיקה בישראל מכילה יותר ביחס למיעוטים.

ד. לפחות ב-13 מקרים, קיים פער גדול בין הכתוב באופן מפורש באותם חוקים לבין הפרשנות המוטה (ולעתים אף מעוותת) שעדאלה מעניק להם. במקרים מסוימים קשה להצביע על עצם האפליה. לדוגמא, חוק רמת הגולן נחשב לחוק מפלה משום "שמטרתו הענקת מגן חוקי להחלת הדין הישראלי על שטח רמת הגולן אשר נכבש על ידי ישראל". מהי האפליה בחוק שנועד להעניק זכויות שוות לכלל תושבי הגולן? לעדאלה הפתרונים.

ה. 8 חוקים נועדו להגן על ביטחונם של כלל אזרחי ישראל ללא הבדל דת, גזע ומין. בכלל חוקים אלה ניתן למצוא שורה של תיקוני חקיקה בחוק סדר הדין הפלילי ובפקודת בתי הסוהר אשר נועדו לסייע לכוחות הביטחון למנוע מתקפות טרור. חוקים אלה פוגעים רק במי שחשודים באופן מובהק בפעילות טרור ללא הבחנה בין יהודים לערבים. למעשה מי שטוען שחוקים מסוג זה הם חוקים מפלים, הוא זה שחוטא בהכללה נגד הציבור הערבי ולמעשה יוצר את הזיקה בינם לבין טרור.

ו. 7 חוקים אינם נוגעים כלל לאזרחי ישראל הערבים, אלא למי שאינם אזרחים ועל כן מדינת ישראל אינה מחויבת לפעול כלפיהם בשוויון. ניתן להמחיש עד לאן מגיע האבסורד באמצעות הדוגמא של פקודת המסחר עם האויב (דבר חקיקה מנדטורי, יש להזכיר) אשר כלול ברשימת החוקים המפלים, לאור העובדה שכל "המדינות שהוכרזו ככאלה (איראן, סוריה ולבנון) היו מדינות ערביות ו/או מוסלמיות".

ז. בחלק מהחוקים הנמנים במאגר, האפליה היא דווקא נגד האוכלוסיה היהודית. לדוגמא: סעיף 7א' בחוק יסוד: הכנסת, אשר נועד למנוע את התמודדותן של מפלגות הפועלות נגד קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הופעל רק נגד רשימה יהודית. כמו כן, התיקונים לחוק לקליטת חיילים משוחררים הצביעו על אפליה הקיימת נגד יהודים ומגזרים נוספים, המחויבים לשרת שלוש שנים בתנאי קיום מינימליים תוך עיכוב התפתחותם המקצועית והאישית. זאת כאשר בפני כל אזרח ערבי עומדת האפשרות לקבל פטור משירות או לחילופין להתנדב לשירות במסגרת שירות אזרחי וליהנות מכלל ההטבות המוענקות לחיילים משוחררים.

ח. במספר חוקים מתבסס עדאלה על סטטיסטיקות פשיעה בלתי שוויוניות. על פי היגיון זה, אם בני המגזר הערבי הם המורשעים העיקריים בהפרת חוקים, אזי משתמע כי אותו החוק מוכרח להיות גזעני. על אף שייתכן ומעורבותו של המגזר הערבי בעבירות מסוימות גדולה מחלקו באוכלוסייה, הדבר אינו משליך כהוא זה על נחיצות החוק או מעיד על אפליה. הפתרון למצב זה אינו ביטול החוק אלא עידוד יחס ממלכתי ושומר חוק בקרב כלל האוכלוסייה.

כמו כן, עיון מעמיק ברשימת החוקים "המפלים" לפי עדאלה, מביא למסקנה החשובה כי לא כל העדפה היא אפליה. ואכן, רוב החוקים המובאים במאגר החוקים של ארגון עדאלה, כלל אינם מפלים את ערביי ישראל אלא מסייעים לקדם את ישראל כמדינה יותר יהודית ויותר דמוקרטית הפועלת לטובת כלל אזרחיה.

למחקר המלא

לימודי האזרחות

על ידי | חינוך ומנהיגות, ללא קטגוריה, מדינת לאום | אין תגובות

הקדמה

מפריט שולי במערכת השעות של תלמיד התיכון, מקצוע לימודים זניח ונטול יוקרה, הולך מקצוע האזרחות וקונה לו מעמד של מקצוע מרכזי. תלמידי התיכון בישראל מחויבים כיום ללימודי אזרחות בהיקף כפול מזה שהיה עד לפני שנים ספורות. גם תלמידי חטיבת הביניים, ולעתים אף תלמידי בית הספר היסודי, לומדים כיום אזרחות – שלא כבעבר. הדור הבא של אזרחי ישראל מצטייד כיום, יותר מהדורות שקדמו לו, בכלי-ידע מועילים לקראת השתלבותו בחייה המורכבים של המדינה.

אולם, אליה וקוץ בה. התהליך המבורך מלווה בליקויים קשים. התחדשותו של מקצוע האזרחות, בדמות הכנתם של תוכנית ליבה, תוכניות לימודים וספרי לימוד, נעשתה בלי ליווי של דיון ציבורי הולם. כך הוענקה לקבוצה האידיאולוגית הדומיננטית באקדמיה הישראלית הזדמנות לעצב את המקצוע כרצונה, ולהשפיע השפעה ארוכת טווח על תודעתם של אזרחי ישראל ועל דמותה העתידה של המדינה. הכפלתו של היקף החומר בלימודי החובה באזרחות הובילה לכלילתם של נושאים שנויים במחלוקת, והטיפול בהם נעשה בדרך מגמתית. לאלו נלוותה מגמה של האחדת תוכני הלימוד בכל מערכות החינוך הממלכתי, מגמה שהובילה ליישור קו כללי עם צורכיהם האידיאולוגיים של בתי הספר הערביים.

מהו אפוא תפריטו האזרחי החדש של התלמיד הישראלי? הנה, תחילה, כמה דוגמאות בולטות.

  • הוא לומד שמדינת לאום היא רעיון בעייתי, ושהדגם הדמוקרטי האידיאלי, אם לא הבלעדי, הוא הדגם הליברלי הקיצוני המעדיף את הפרט על פני הכלל ואת הזכויות על פני החובות.
  • מתוך כך, הוא נחשף למסר שיש מתח בין היהדות והדמוקרטיה.
  • מוריו התרגלו כבר לראות כיצד שנה אחר שנה עוסקות בחינות הבגרות בהבלטה יתרה בפן הדמוקרטי של המדינה, ומזניחות את הצד היהודי שלה. כך, למשל, נושא זכויות אדם ואזרח, שהוא מרכיב בסיסי בתפיסה הליברלית, הוא הנושא היחיד שהופיע כחומר חובה לבחינה בכל 16 המיקודים לבחינות הבגרות שנערכו עד כה (כולל חורף תשס"ט). המורים יודעים שכדאי שהלימוד בכיתה יותאם למגמה זו.
  • בספר "להיות אזרחים בישראל – מדינה יהודית ודמוקרטית" לחטיבה העליונה שבהוצאת משרד החינוך, הספוג ברוח פוסט-לאומית, הוא נתקל בפרק שנכתב, באופן חריג, בידי מחבר שאינו איש המשרד. זהו הפרק על השסע היהודי-ערבי בישראל, והמחבר הוא ד"ר אסעד ע'אנם, לימים ממנסחי "מסמך החזון של הערבים הפלסטינים בישראל" הקורא לביטול יהודיותה של מדינת ישראל. בפרק זה נחשף התלמיד לתמונה היסטורית מעוותת, המתעלמת מחלקם של ערביי ישראל בהתפתחות השסע.
  • באותו ספר, בפרק על השסע האידיאולוגי בישראל, לומד התלמיד לדעת שהימין הישראלי הוא הצד היחיד המסכן את הדמוקרטיה ונוקט אלימות, ושרצח רבין הוא חלק בלתי נפרד מכך. כך גם בנושאים נוספים. למשל, ספרי הלימוד וההשתלמויות שמוריו מקבלים מכוונים את התלמיד להאמין שהעמדה הלגיטימית היחידה בשאלת האקטיביזם השיפוטי היא זו של השופט אהרן ברק.

אלו הם רק מקצת הממצאים שאנו מבקשים להביא לידיעת הציבור, ובפרט לידיעתם של מעצבי מדיניות החינוך בישראל. בעינינו, כפי שנסביר בהמשך, משמעותה של התמונה שממצאים אלו מציירים היא פגיעה עמוקה בארבעה ממדים: בחינוך הציוני, בחינוך הדמוקרטי, בחינוך לביקורתיות, ובסיכוי להפחתת המתח בין חלקי החברה הישראלית. נייר העמדה המלא, מאת ד"ר יצחק גייגר, מורה לאזרחות ולשעבר חבר ועדת המקצוע במשרד החינוך, פורס בהרחבה את תמונת המצב ומפרט מסקנות והמלצות. זהו נייר מקיף, מוער וממוסמך שאנו מקווים שיילמד בידי הנוגעים בדבר וישמש בסיס לדיון ציבורי. התקציר שלפנינו מציע את עיקרי הדברים.

מסמכים להורדה

         א.         ד"ר גייגר יצחק, נייר העמדה המלא בנושא לימודי האזרחות

         ב.         תקציר מנהלים, לימודי האזרחות .

          ג.          הטייה בהוראת האזרחות-דוגמאות בולטות

         ד.         עיקרי הדברים לדיון בועדת החינוך.

         ה.         הוראת האזרחות- מצגת לועדת החינוך

     ו.          דו"ח מעקב הוראת האזרחות 2012 מתוקן ל-  5.12.2012

ההליכים בכנסת

פרוטוקול ועדת החינוך מה-25.11.09

מן העיתונות, בעקבות פרסום נייר העמדה

"אינדוקטרינציה איננה חינוך למופת", הארץ, ד"ר יצחק גייגר, 21/09/10.

'עושה להם סדרת חינוך', News1,  דרור אידר, 06/09/2010

'משרד החינוך משכתב ספר באזרחות בשל "ביקורת רבה מדי על המדינה"', הארץ, אור קשתי,29/08/10:

חגית ששר, "האזרחות נגד הציונות". מקור ראשון 22.01.10

"לימודי האזרחות שמאלניים",  מורן זליקוביץ', YNET 25.11.09

"ועדת החינוך: לשנות את לימודי האזרחות", אפרת זמר, NRG 25.11.09

בן דרור ימיני, "מטמטמים את ילדינו", מעריב, 9.05.09

ישראל הראל,"המורה גדעון מלמד אזרחות". הארץ 30.04.09

שי אפרתי, "מנפלאות הדמוקרטיה הישראלית". אם תרצו 28.11.09

הספריה האלקטרונית- תוכניות לימודים

על ידי | דת ומדינה, מדינת לאום | אין תגובות
מחקרים

 

היסטוריה וזיכרון במערכת החינוך: הסכסוך הישראלי-ערבי בראי ספרי הלימוד להיסטוריה בישראל 1948-, 2000, אלי פודה 2002

 

מקומם של לימודי הציונות במערכת החינוך כיום, יובל וורגן, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 25.6.07

הוראת ההיסטוריה בארץ ובעולם, פרופ' יואב גלבר, המכון לאסטרטגיה ציונית, 2009

פוסט ציונות במערכת החינוך הממלכתית, ליאון גרשוביץ', המכון לאסטרטגיה ציונית, 2009

 

כנסת

 

פרוטוקול מישיבת ועדת החינוך בנושא החינוך הציוני, 18.12.06

 

מאמרי דעה

 

היסטוריה ידועה מראש, ד"ר משה צימרמן, פנים יולי 1998

ציונות אינה רק "לאומיות", פרופ' דן מכמן, פנים יולי 1998

 

על המהפכה השקטה במערכת החינוך, יורם חזוני, תכלת חורף תשס"א

 

לימודי אזרחות על ספסל הנאשמים, עדי ראונר, מכתב למערכת הארץ 2.12.09

 

חינוך ערכי- על דמוקרטיה וציונות בספרי הלימוד, ניר בומס, ישראל היום 6.1.10

 

הפוסט-ציונות היא בכלל פוסט-מפא"יניקיות, עמוס נוי 1.9.10

 

האם מערכת החינוך מנסה לגדל ילדים לאומנים?, תמר רותם, הארץ-גלריה 5.9.10

 

הליבה של הליבה, ידידיה שטרן, הארץ 8.9.10

חינוך לאינדוקטרינציה, מאמר המערכת, הארץ, 31.08.10

 

אזרחות למופת, בני נויברגר, הארץ 15.9.10

פטריוט ציוני גאה, צבי צמרת, הארץ 20.9.10

 

לא צריך ספר אזרחות, עידית רובין, הארץ 20.9.10

היסטוריה לא כהווייתה, צבי צמרת 25.10.10

 

כתבות

 

אזרחות זרה, עופרה לקס, בשבע 6.10.05

 

"יום הנכבה" של מערכת החינוך, אריק בנדר ואיתמר ענברי, nrg 22.7.07

 

בלחץ הימין, הסיר אתר של משרד החינוך אזכור לפליטים פלסטינים, אור קשתי, הארץ 18.3.10

 

זעם בוועדת מקצוע האזרחות עקב השינויים בספר הלימוד, אור קשתי, הארץ 1.9.10

 

משרד החינוך העביר את רובו של תקציב האזרחות ללימודי יהדות, אור קשתי, הארץ 5.9.10

האם מערכת החינוך מנסה לגדל ילדים לאומנים?, תמר רותם, הארץ 5.9.10

תלמידי תיכון יוצאים למאבק ללימוד ספר ההיסטוריה שכולל את הנרטיב הפלסטיני, אור קשתי 24.10.10

 אחרים

 

תוכנית אזרחות פעילה, אתר הקרן החדשה לישראל

אזרחות- לא מספיק, דו"ח פרויקט דמוקרטיה

 

הוראת האזרחות בשירות לאומנות צרה, ד"ר גדי ראוזנר, הבלוג של ד"ר אריה קיזל 30.8.10

 

על עיצוב הזיכרון בספרי לימוד בהיסטוריה לבתי הספר הערביים בישראל 1948-2008, ד"ר אריה קיזל 13.9.10

המועצה הפדגוגית בישראל

על ידי | חינוך ומנהיגות, מדינת לאום | אין תגובות

ד"ר צבי צמרת מסכם את תקופת כהונתו בתפקיד יושב ראש המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך תוך הצגת מספר כשלים מרכזיים במערכת החינוך הישראלית: התפקוד המוגבל של המזכירות הפדגוגית, הפוליטיזציה שמאחורי המקצוע תרבות ישראל, ריבוי המקצועות לבגרות, מעמד מקצועות היסוד ואופן הוראת האזרחות. מוצע להקים מועצה מרכזית לחינוך בדומה למודל של המועצה להשכלה גבוהה.

לנייר העמדה המלא

תכנית לימודים בדיפלומטיה ציבורית לתלמידי תיכון

על ידי | חינוך ומנהיגות, מדינת לאום | אין תגובות

זאב בן-שחר

 

  • אנו מגישים במסמך זה הצעה להטמעת תכנית לימודים בדיפלומטיה ציבורית במערכת החינוך העל-יסודית.
  • מטרת התכנית היא להקנות לתלמידי תיכון ידע תאורטי בדיפלומטיה ציבורית וארגז כלים מעשיים בתקשורת אפקטיבית. במהלך הלימודים ייחשפו תלמידים למגוון מקורות מידע אנושיים, טקסטואליים ומבוססי טכנולוגיה המציגים את דימויה של ישראל בעולם.
  • התוכנית שאנו מציעים נשענת על שתי רגליים: הרגל המקצועית-אובייקטיבית עוסקת בלימוד עקרונות תיאורטיים ויישומיים של דיפלומטיה ציבורית ומשלבת תכנים מתוך מקצועות כמו יחסים בינלאומיים, מדע המדינה, תקשורת וסוציולוגיה. הרגל הישראלית-סובייקטיבית עוסקת באתגרי ההסברה הישראלית, בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-ערבי, בהבנת מצבה הגאו-פוליטי של ישראל וכד'.
  • לאחר מאות הרצאות שנשאנו בנושא זה בפני אלפי סטודנטים בארץ ובחו"ל, אנו מעריכים כי אחת הסיבות לירידה במעמדה של ישראל בדעת הקהל העולמית, היא העדר האמונה בדרכה של הציונות. מצאנו כי תלמידי תיכון רבים אינם יודעים לבטא באופן חד וברור את זכותה של ישראל להתקיים, ורבים לא מבינים או משוכנעים בלגיטימיות של מדינות לאום בכלל, ובמדינת לאום לעם היהודי בפרט.
  • עליית חשיבותה של הדיפלומטיה הציבורית בעשורים האחרונים, קשורה בתהליכי גלובליזציה והתבססות עידן המידע והמדיה. עקב התפשטות טכנולוגיות תקשורת, עליית משקלה של דעת הקהל והשפעתם של ארגונים לא ממשלתיים, השחקנים המרכזיים בזירה הפוליטית, אינם עוד מנהיגים ונציגים רשמיים בלבד.
  • השחיקה בתדמיתה של ישראל בעולם והעמקתו של השיח האנטי-ישראלי, קוראים להרחבת הפעילות בשדה הדיפלומטיה הציבורית. פעילות מסוג זה, תוך תיאום בין משרד החינוך לבין משרד החוץ, הינה הכרחית להבטחת יציבותה של ישראל, ויש בה כדי להגן על עוצמתה החברתית-כלכלית.
  • ההכרה בחשיבותה של פעילות דיפלומטית ציבורית, הובילה מוסדות אקדמיים בארץ ובעולם לפיתוח של תוכניות לימוד בנושא וליישומן. כיום, דיפלומטיה ציבורית מהווה תחום לימודים מרכזי בתכניות אקדמיות לדיפלומטיה וממשל, תוך השקה לתחומי דעת כגון: יחסים בינלאומיים, יחסי ציבור ומדיניות ציבורית, מדע המדינה, תקשורת וסוציולוגיה. מוסדות להשכלה גבוהה בישראל כבר מיישמים המלצות של הוספת "אזרחים דיפלומטים" ויוזמות "אנשים לאנשים" ומציעים התמחויות בדיפלומטיה ציבורית במסלולי לימוד שונים.
  • אנו מאמינים כי לאור חשיבותה של הדיפלומטיה הציבורית להתנהלותה של מדינת ישראל בקרב עמי העולם, ומתוך הכרה בנחיצותם של כלי המשגה בהקשר של זהות יהודית וציונית, יש לשלב לימודים מתחום זה, בבתי הספר התיכוניים ובמוסדות להשכלה גבוהה גם יחד.
  • אנו סבורים כי תכנית הלימודים המוצעת בדיפלומטיה ציבורית, משתלבת היטב עם תכניות הלימודים הקיימות באזרחות ובהיסטוריה לחטיבה העליונה, ומעבה בהן יסודות לאומייםציוניים לצד תכנים אזרחייםדמוקרטיים.
  • מקור ההשראה למיזם זה, הוא תכנית ייחודית בדיפלומטיה ציבורית שהושקה ב-2003. ד"ר טל בן-שחר, מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת הרווארד ומהמרכז הבינתחומי בהרצליה, השיק את התכנית במסגרת עבודתו ב- ,The David Project אחד מארגוני ההסברה המרכזיים בקרב יהודי ארה"ב. מאז 2003, עברה התכנית שורת התאמות בהלימה לצרכי התלמיד ולדרישות המערכת.
  • בעשור האחרון, יושמה התכנית בקרב אלפי תלמידים, ביותר מ 100 בתי ספר תיכוניים יהודים בארה"ב, וכן בעשרות תכניות מטעם פרויקט "מסע", של הסוכנות היהודית ומדינת ישראל.
  • במקביל, בשנים האחרונות התנסו בלימודים אלה מאות ישראלים במוסדות חינוך פורמאליים כגון בית הספר הריאלי העברי בחיפה והמרכז הבינתחומי בהרצליה, וכן במסגרת תוכניות בחינוך הבלתי פורמאלי כמו "שגרירים צעירים" ומועצות נוער מקומיות.
  • התכנית המובאת בנייר זה הינה דינמית וגמישה – ניתן להרחיבה או לקצרה בהתאם לקהל התלמידים, שיקולי זמן ומבנה המערכת. ניתן לשלב תכנית זו כיחידת לימוד במסגרת מקצועות החובה כמו אזרחות ו/או היסטוריה. לחילופין, ניתן לשלבה כמגמת מקצוע בחינוך העל יסודי.
  • תכנית הלימודים המוצעת כוללת בין היתר:
    1. מושגי יסוד בדיפלומטיה ציבורית
    2. תכנים היסטוריים-לאומיים וגיאו-פוליטיים
    3. גישות שונות בהסברה ובמיתוג
    4. ארגז כלים בתקשורת בין אישית
    5. ארגז כלים טכנולוגי
    6. מיומנויות חשיבה מסדר גבוה
    7. עקרונות באקטיביזם קהילתי
  • התכנית נשענת על למידה מתוך התנסות ומשלבת סיורים לימודיים, השתתפות בכנסים אזוריים וכן מפגשים עם דמויות וגופים מן המציאות שמחוץ לכותלי ביה"ס.
  • הפגשתם של תלמידי המגמה עם עמיתים ממדינות אחרות, יש בה כדי לקדם רשת של קשרים אשר תשרת את מנהיגיו של הדור הבא. יתר על כן, מפגשים אלה אשר יתקיימו בעיקר על פלטפורמה טכנולוגית מתקדמת, יש להם גם פוטנציאל של שיתוף פעולה עם פיתוחי היי-טק מקדמי תקשורת המונים.
  • בין היתר, סוקר נייר זה גם את היתרונות בהטמעת התכנית בפריפריה, את יחסי ישראל והתפוצות ואת הקשר העמוק שבין עמיות יהודית לדיפלומטיה ציבורית.

לנייר העמדה המלא

הסדרת התיישבות הבדווים בנגב

על ידי | אדמות ציבוריות, מדינת לאום | אין תגובות

נערך על ידי עדי ארבל

בנאומו המפורסם, "משמעות הנגב", משנת 1955, קבע דוד בן-גוריון כי בנגב ייבחן העם בישראל. אחד האתגרים המרכזיים הנוגעים לפיתוחו של הנגב היא סוגיית הסדרת התיישבות הבדווים בנגב, אשר נידונה על שולחנן של ממשלות ישראל לדורותיהן.

מצבה של האוכלוסיה הבדווית בנגב, בה מאבדת מדינת ישראל את ריבונותה בחבל ארץ שלם, היא תוצאה מתבקשת של שילוב מחדלי ממשלות עבר אשר לא מילאו אחר החלטותיהן שלהן, עם שיעור הריבוי הטבעי הגבוה בעולם של האוכלוסיה הבדווית בנגב. בסוף שנת 2007 החליטה ממשלת ישראל על הקמת ועדה נוספת שתפקידה להמליץ על מדיניות להסדרת התיישבות הבדווים בנגב. בראש הועדה מונה לעמוד השופט בדימוס אלעזר גולדברג, ושנה לאחר מכן הגישה הועדה את המלצותיה.

בפרק זה רוכזו מרבית החומרים העוסקים בנושא הסדרת התיישבות הבדווים בנגב, כולל המלצות ועדת גולדברג והתגובות המרכזיות לה זכתה.

המכון לאסטרטגיה ציונית, שם לו למטרה לעזור ולקדם את מימוש חזונו של בן-גוריון באמצעות ייעוץ למשרדי הממשלה השונים על מנת להגיע לפתרון בר-קיימא בנושא הסדרת התיישבות הבדווים בנגב.

 כתבות ומאמרים:

  1. "המבקר בדימוס ימליץ: כך נטפל בבדואים", רוני סופר ויונת אטלס, ynet, 28.10.2007.
  2. "הכרה בכפרי הבדווים?", דן ברקאי, Israel-Academy-Monitor, 25.11.2008
  3. "סיפור אכזבה בדואי", כתבתו של שחר גינוסר, מוסף 7 ימים, 'ידיעות אחרונות', ח' כסלו תשס"ט – 5.12.2008.
  4. "ועדת גולדברג ממליצה להכיר בכפרים הבדווים הלא חוקיים", שחר אילן, הארץ, 11.12.2008.
  5. "דו"ח גולדברג: להכיר בחלק מכפרי הבדואים", אביעד גליקמן,ynet, 11.12.2008.
  6. "סערה פוליטית בעקבות דו"ח גולדברג", חדשות 2, 11.12.2008.
  7. "דו"ח גולדברג: פרס לעבריינות", רן פרחי, אומדיה, 11.12.2008.
  8. "הכפלת האוכלוסיה כל 13 שנה", דרור מרמור, גלובס, 07.01.2009.
  9. "ועדה בינלאומית תבדוק את האפרטהייד נגד הבדווים בדרום", יניר ינגה, הארץ, 11.03.2009.

אזורי עדיפות לאומית

על ידי | אדמות ציבוריות, חוקה, מדינת לאום | אין תגובות

אזורי עדיפות לאומית

הצעת עקרונות לגיבוש מדיניות הממשלה

הוכן עבור דיון אצל מנכ"ל משרד רוה"מ (2.09.09)

להלן טיוטת חוות דעת מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית אודות עקרונות מרכזיים למימוש מדיניות בהתאם לחוק אזורי עדיפות לאומית:

  •      חוק אזורי עדיפות לאומית הינו חוק טוב אשר נותן מסגרת ראויה לממשלה להשגת מטרת החוק: עידוד פיתוח של אזורים או יישובים בעלי עדיפות לאומית.
  •      לקריטריונים ברורים חשיבות רבה בין השאר מכיוון שמאפשרים שקיפות ומונעים קבלת החלטות בשל לחצים פוליטיים (ראשי ערים, פעילים מפלגתיים וכד').
  •      לכן, את השיקולים המובאים בחוק יש להפוך לקריטריונים ברורים. הצעתנו היא להתייחס למכלול השיקולים כמערכת תנאים כפי שמוצע להלן:

o       תנאי מספיק (אם A מתקיים B מתקיים, ז"א, די בקיומו של תנאי זה על מנת להכליל ישוב מסויים באזור עדיפות לאומית)

ý     תכנון הפריסה של האוכלוסיה (ס"ק 3 בחוק כפי שמופיע בפרק כ"ו: אזורי עדיפות לאומית, סעיף 151-ב).

ý     נטל קליטת עלייה (6).

o       תנאים הכרחיים (אם A לא מתקיים B לא מתקיים, דהיינו אם התנאי אינו מתקיים, אין להכליל את הישוב באזור עדיפות לאומית – אלא אם הוא מקיים את אחד התנאים המספיקים):

ý     חוסנו הכלכלי והחברתי של האזור (2).

ý     הצורך בצמצום פערים (5).

ý     אחוזי גבייה (מופיע כתנאי בסעיף 152-א').

ý     שיעורי גיוס לשירות לאומי, אזרחי או צבאי (לא מופיע כשיקול בחוק הנוכחי, אך ראוי שישמש כתנאי כפי שיוסבר בהמשך המסמך).

o       תנאים אחרים:

ý     המצב הבטחוני (1).

ý     מיקום גיאוגרפי ביחס למרכז הארץ או מרחק מריכוזי אוכלוסיה (4).

ý     שיקולים נוספים באישור וועדת הכספים (7).

  •      חלק ניכר מהדיון בוועדת הכספים של הכנסת אודות חוק אזורי עדיפות לאומית נסב סביב השיקולים על פיהם אמורה הממשלה  לקבל החלטות בנדון. ראוי לתת את הדעת על כך כי למרות שאין לסדר השיקולים משמעות חוקית פורמלית, ביקשו חברי הכנסת להציב את המצב הבטחוני באזור או ביישוב כשיקול הראשון על מנת להבהיר את חשיבותו.
  •      במידה והנושא יגיע שוב לדיון בבית המשפט העליון, יש להכין חוות דעת משפטית המבהירה את ההבדל בין זכויות יסוד להטבות (פריבילגיות) ובאמצעות כך להסביר מדוע קביעת אזורי עדיפות לאומית אינה פוגעת בעיקרון השיוויון. יתרה מזאת, מכיוון שהשיקול הבטחוני הינו שיקול מרכזי, סביר כי רוב היישובים שלא סובלים ממצוקות בטחוניות לא יזכו להטבות אלו.
  •      ראוי להכליל את נושא השירות הצבאי (או הלאומי / אזרחי) כתנאי הכרחי מכמה טעמים:

o       מכיוון שמספר הנהנים מהחוק מוגבל ראוי להעדיף את הנושאים בנטל.

o       השירות הצבאי הוא גורם מוביליות מרכזי בחברה הישראלית ומהווה כלי יעיל לצמצום פערים בחברה הישראלית.

o       ניתן לראות בעידוד השירות עבור המדינה שיקול לאומי לגיטימי.

  •      כמו כן מוצע לבדוק את הנתונים ולבחון את האפשרות כי מצבם הירוד של היישובים הערבים אינו פועל יוצא של אי תמיכה ממשלתית. יתכן ויתגלה כי בפועל ערביי ישראל זוכים לתמיכה גדולה יותר מאשר אזרחי ישראל היהודים.
  •      הצעה נוספת שאינה קשורה ישירות לחוק: בשנת 1949 הוקמו המעברות הראשונות אשר הפכו עם הזמן לעיירות פיתוח. למרות ששנת 2009 כבר הייתה למעשה שנת השישים לעיירות הפיתוח, מוצע בזאת לקיים את שנת ה-62 לעצמאות המדינה בסימן שישה עשורים לעיירות הפיתוח.

לחץ לקריאת סקירה היסטורית

בית לאומי יהודי

על ידי | חוקה, מדינת לאום | אין תגובות

הלמן דובי וארבל עדי, "דורש עיגון", תמוז התשס"ט/יולי 2009

פורסם במקור בגיליון מס' 20 (יולי 2009, תמוז תשס"ט) של 'כיוונים חדשים'

בפתחו של העשור השביעי למדינת ישראל, ניצבת החברה הישראלית בפני אתגרים קיומיים מהותיים. מטרת מסמך זה היא לקרוא לחברה זו לשוב ולהתאחד סביב הכרזת העצמאות אך בנוסח בהיר. באמצעות הכרזה כדוגמת זו שהתווינו, ניתן יהיה להתחיל לצלוח את הדרך הארוכה להתמודדות עם אתגריה הקיומיים של המדינה.
נייר עמדה זה בא להכריז כי החזון היהודי-ציוני שולל באופן חד וברור את האפשרות להכיל במסגרת הבית הלאומי של העם היהודי שאיפות לאומיות אחרות. אולם, בשל התמורות שחלו בחיי החברה והמדינה בשנים האחרונות, אל לנו להסתפק בהכרזה בלבד. יש ללוות הכרזה זו בצעדים מעשיים שיחזקו את מעמדו של הבית הלאומי היהודי.
מבלי לפסול דרכי פעולה אפשריות אחרות, מוצעת בנייר עמדה זה דרך פעולה במישור החוקתי. חוקי היסוד שנחקקו מאז קום המדינה, לא נבעו ממהלך אסטרטגי-שיטתי, כחלק ממערך חוקתי כולל למדינת ישראל, כי אם נחקקו כמענה לבעיות מקומיות. לנוכח חוקי היסוד שנחקקו בשנת תשנ"ב (1992) והפרשנות הנרחבת שניתנה להם בידי שופטי בית המשפט העליון, נוצר פער משמעותי בין המצב החוקתי למצב הלאומי-חברתי, ונגרמה שחיקה מתמשכת במעמדה של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי. חוק יסוד: מדינת הלאום, עשוי להחזיר את האיזון הנדרש למדינת ישראל כמדינה יהודית, שמשטרה דמוקרטי.

נייר העמדה המלא

מדד החקיקה הציונית לכנסת ה-17

על ידי | דת ומדינה, חוקה, מדינת לאום | אין תגובות

עם סיום כהונתה של הכנסת ה-17, מפרסם המכון לאסטרטגיה ציונית את מדד החקיקה הציונית בו הופקו מדליות זהב, כסף וארד לחברי הכנסת שהצטיינו בפעילות למען העברת חוקים ציוניים.

מהו מדד החקיקה הציונית?

דו"ח מדד החקיקה הציונית יוצא מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית בפעם הראשונה לקראת הבחירות הקרבות. הדו"ח מסכם את החקיקה הציונית במהלך כהונתה של הכנסת ה-17, מניסן תשס"ו (מרץ 2006) ועד שבט תשס"ט (פברואר 2009). במסגרת הדו"ח נכללו אך ורק חוקים ותיקונים שעברו את כל שלבי החקיקה. הדו"ח מעלה על נס פועלם הציוני של הח"כים שהצטיינו בהעברת אותם החוקים.

מהי חקיקה ציונית?

ציונות בעת הזו הינו מונח הניתן לפרשנות מגוונת. הגדרתה של הציונות יכולה להיות מצמצמת מאד (לדוגמא הקמת מדינה לעם היהודי), או לחילופין, כוללנית מאד (למשל כינון חברת מופת).

אנו במכון לאסטרטגיה ציונית, מאמינים כי עשייה ציונית, משמעה חיזוק מעמדה של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי, תוך העצמת זהותה היהודית.

על בסיס הגדרה זו, חקיקה ציונית יכולה לבוא לידי ביטוי בפן היישומי הקלאסי של הציונות, כגון תמיכה בהתיישבות, בטחון או קליטת עלייה, וכן במימוש העקרונות והערכים על בסיסם הוקמה מדינת ישראל ועליהם הוצהר במגילת העצמאות.

התוצאות

עשרה ח"כים מובילים בתחום החקיקה הציונית מרכיבים את ראש החץ הציוני של הכנסת היוצאת. למקום הראשון הגיע ח"כ יעקב מרגי (ש"ס) וזכה במדליית הזהב הציונית. במדליית הכסף הציונית זכו, לפי הסדר, חברי הכנסת עתניאל שנלר, הרב מיכאל מלכיאור ומשה כחלון. מדליית הארד מוענקת לחברי הכנסת אמנון כהן, גלעד ארדן, אריה אלדד, אורי אריאל, יצחק לוי ואבשלום וילן.

לקריאת הדוח המלא לחץ כאן.